מאגר סיפורי מורשת

שמי אהרון מרעי ובחרתי  לספר על אווה סבתא רבה שלי, שהיא אם סבתי סבטלנה.

אווה נולדה ב1932 בעיר הומל (גומל) שבבלארוס.

רפובליקת בֵּלָארוּס, ובקיצור בלארוס ולעיתים גם בֵּלוֹרוּסְיָה או רוּסְיָה הַלְּבָנָה היא מדינה ללא מוצא לים במזרח אירופה, הגובלת ברוסיה ממזרח, באוקראינה מדרום, בפולין ממערב ובליטא ולטביה מצפון. הייתה שייכת לברית המועצות, ולאחר התפרקות ברית המועצות הפכה למדינה עצמאית. ויקיפדיה

לאווה היה אח גדול, והיא הלכה לבית הספר כמו כל הילדים. יום אחד בשנת 1939 כשהייתה רק בת שבע, הרדיו של מוסקבה הודיע שהמלחמה התחילה. הומל היא עיר בדרום מזרח בלארוס -העיר הכי רחוקה מהגבול עם פולין, והיה זמן לברוח מבלארוס, כי הנאצים התחילו לכבוש את בלארוס.

היא ואימה נסעו ברכבת צפופה של פרות לקאזאן -עיר בצפון רוסיה, שהיתה מרוחקת מאיזור המלחמה. בקאזאן הייתה דירה קטנה, עם חדר אחד קטן, לשבע משפחות. הצפיפות והעוני היו גדולים, והתנאים היו קשים מאוד.

כל משפחה קבלה חתיכת לחם קטנה ביום, שהיתה אמורה להספיק לכל המשפחה. כל העת השתוללה המלחמה, ובזמן שטסו מעליהם מטוסי קרב, הם היו מתחבאים בתוך הבית, ומכסים את החלונות בשמיכות, כדי שהנאצים יחשבו שהבתים נטושים.

לסבתא אווה לא היו צעצועים, והם היו מכינים צעצועים מחומרים שמצאו בסביבה או בטבע.

אבא שלה נשאר להילחם בבלארוס. אבל האח שלה טס לארצות הברית.

אבא שלה נפצע במלחמה וגם אותו העבירו לקאזאן. הדוד שלה נהרג במלחמה ואווה ששרדה את המלחמה חזרה לבלארוס בשנת 1946.

בשנת 1957 התחתנה עם מיכאל(מישה) שגם הוא יהודי ניצול שואה. בשנת 1958 נולד בנם הבכור, האח הבכור של סבתא שלי וב1963 נולדה סבתי.

מישה נפטר ב1991 ואווה נפטרה ב1997.

סבתי התחתנה עם סבי בשנת 1983 והם הביאו  לעולם את אמי ואחותה. בשנת 2007 סבתי עלתה לארץ.

הזווית האישית

הנכד אהרון והסבתא סבטלנה לקחו חלק ב"תכנית הקשר הרב דורי" בבית ספר הבין תחומי עמל בגין בצפת, תשפ"א 2021.

.