מאגר סיפורי מורשת

סבא רבא וסבתא רבתא שלי, מצד סבי, סבא מרקו, עלו לארץ בשנת 1949, שנה אחרי הקמת המדינה ואחרי מלחמת העולם השנייה. סבא רבא, שמואל, היה אדם מאוד אמיץ, אומץ לבו התבטא במספר אירועים, ביניהם קפיצה מרכבת שהובילה למחנה השמדה ובריחה ממחנה עבודה ועוד הרבה מעשי גבורה שביצע.

סבתא רבתא שלי, פאני, הייתה בת 14 כשנתפסה על ידי הנאצים ונשלחה למחנה ריכוז, שהצליחה לשרוד אותו וכך ניצלה בכוחותיה האחרונים, הייתה מורעבת וחלשה.

לאחר המלחמה שניהם נפגשו, התחתנו והביאו לעולם את סבי, סבא מרקו.

סבא מרקו נולד בברלין בשנת 1946, כשנה אחרי סיום מלחמת העולם השנייה. עלה לישראל עם הוריו בשנת 1949, וגר ברמת גן עד שירותו הצבאי בגיל 18.

אחרי שירותו בצבא, סבא שלי עבר לצרפת ללמוד רפואה,בשנת 1966. לימודי הרפואה בצרפת היו קשים לו מכיוון שהוא לא ידע צרפתית והיה צריך ללמוד באוניברסיטה ששפת הדיבור בה הייתה רק צרפתית, אבל זה לא עצר אותו, הוא הסביר שהוא היה יושב שעות קורא עיתונים בצרפתית, רק כדי להכיר את השפה. הוא היה במילים שלו "קורע את התחת". באוניברסיטה היו 1800 איש, שמהם רק 200 אנשים עברו את הבחינות בהצלחה, וסבא שלי היה אחד מהם למרות שהוא בהתחלה לא ידע צרפתית בכלל.

אבל בשנת 1967, פרצה המלחמה, מלחמת ששת הימים. סבא שלי עוד היה בצרפת, למרות זאת הוא אמר שלא אכפת לו, ושהוא חוזר לארץ להלחם. בזמן שהוא הגיע כבר לא התאפשר לו להילחם, מכיוון שבזמן שהוא כבר הגיע היה היום החמישי מתוך ששת ימי המלחמה. סבא שלי חזר לצרפת להמשך לימודים, וכעבור שלוש שנים הוא נישא לסבתא שלי רבקה.

במהלך תקופה של 11 שנים בצרפת, שבה עבד כרופא והתמחה בבתי חולים, נולדה אמי שרון. לאחר תקופת זאת חזר לארץ ובחר לעבוד בנגב, כרופא בבית חולים סורוקה בבאר שבע.

אני מאוד גאה ואוהב את כל המשפחה שלי.

הזוית האישית

תודה, מיואב צפריר ומרקו פוטרמן.