מאגר סיפורי מורשת

שמי אליאן פרץ, סבתא של אביה פרץ הלומדת בכיתה ו' בבית הספר נוף ים א' באשקלון.

לפני שאתחיל בסיפור אני רוצה לספר בקצרה על עצמי , נולדתי בעיר קולמבשר אשר באלג'יר בשנת 1948, נולדתי למשפחה לא יהודיה וזה מוביל אותי לסיפור החתונה שלי ושל דוד בעלי סבא של אביה.

פגשתי את דוד בפעם הראשונה כשהייתי בת 15 הוא היה יהודי בן לרב ואני בת למשפחת גויים לכל דבר ובעקבות  הניגודיות הזו לא היינו מתאימים כלל וכלל.

לאחר כארבע שנים בהן כל אחד התפתח לכיוונים שונים, נפגשנו שוב ואני כבר לא ילדה אלא נערה בוגרת כבת 19, שלא זקוקה לאישור מהוריה מבחינה חוקית. אני החלטתי להתגייר וכאשר דוד שמע על כך, הוא הציע לי נישואין אך סירבתי מהסיבה שלדעתי הוא אינו מספיק דתי עבורי וברצוני לחיות בארץ ישראל. דוד הבטיח לשמור שבת ולחבוש כיפה אם אתחתן איתו, אך אמרתי שעדיין זה לא עונה לכל רצונותיי, אני רוצה לפני שנערוך עלייה  גם להתחתן בא"י ואכן דוד נענה לרצון שלי.  המשפחה שלו מאוד שמחה, המשפחה שלי הרבה פחות שמחו ומה גם שהם לא ישתתפו בחתונה בארץ.

הגענו לארץ כדי להתחתן, הסברנו ברבנות בתל אביב את הכוונה שלנו לעלות לארץ ישראל לאחר שנהיה זוג נשוי, אך היה קשה לשכנעם. היה גם קשה להציג להם את המסמכים וכל מה שהתבקשנו כי עמד בפנינו מחסום השפה, לא דיברנו עברית והם לא הבינו צרפתית. לבסוף רב צבאי שהיה במקום שמע את הסיפור שלנו ושמע את שמו של הרב שחתם על מסמך הגיור שלי, והוא החליט לעזור. הוא התקשר לרבנות בפריז כדי לאתר את הרב שחתם על הגיור, במקרה אותו רב שהה בירושלים אצל משפחה של הרב שסייע לנו וכך קיבלנו אישור להתחתן.

לאחר הקידושין ברבנות בתל אביב, נסענו לירושלים לכותל המערבי ושם שמענו את 7 הברכות בפעם הראשונה כזוג נשוי. חמי שהוא  רב בעצמו בירך אותנו משום שהייתה התנגדות משומרי הכותל. שמעתי שלאחר מכן אסרו לקיים חתונות בכותל. לאחר כשנה (בשנת 1973) עליתי סופית לארץ ישראל עם דוד בעלי ולוראן-דניאל, הבן הבכור שלנו,  אבא של נכדותיי היקרות אביה ואושר.

הזוית האישית

סבתא אליאן: תודה רבה על המפגשים המהנים עם הנכדה אביה, שמחתי לשתף בסיפורים שלי מהעבר ולשמוע סיפורים נוספים. זוהי חוויה מחברת ומעמיקה את הקשר בין המבוגרים לנכדים.

אביה: מהזווית האישית שלי, הקשר הרב דורי היתה חוויה מדהימה ומרגשת, נהנתי לשמוע את הסיפורים של סבתא אליאן.