מאגר סיפורי מורשת

ראשית, אני רוצה לשתף אתכם על החיים, המחיה, התרבות. בית ההורים של סבא היה קטן מאוד, גודלו כ 74 מטר מרובע. ההורים של סבא גרו בתוניס. מבחינת תנאי המחיה, כל אחד חי לפי יכולתו, וגם לא היו דרישות מוגזמות. מצבה הכלכלי של המשפחה היה מינימליסטי. היו קשיים בנושאי פרנסה, מזון, בחוסר בילוי, בהלבשה. המשפחה התמודדה עם כלל הקשיים בסביבתה בקושי רב אך הייתה עזרה הדדית, ויחסי שכנות טובה. אימא של סבא הייתה תופרת. אבא של סבא היה פקיד בכיר במשרד האוצר הטוניסאי. האם נולדה בשנת 1917, האב נולד בשנת 1913.

בשעות הפנאי אבא היה שחקן כדורגל והיו חוגגים בבית קפה אחרי כל משחק. מאכלים מיוחדים שאכלו בבית ההורים היו קוסקוס, פסטות, עוף. המשפחה הייתה מסורתית ועשו קידוש בשבת, תפילה בבית הכנסת. תמיד היה קידוש וארוחה משפחתית. גם בניכר תמיד הצליחו לשמור על המצוות, ואבא גם היה הולך לבית כנסת בערב שבת. גרנו יותר קרוב למשפחה מאשר אל החברים. בדרך כלל לא היה צריך לקבוע מראש כדי להיפגש עם חברים כי גרנו קרוב יחסית. בילדותי שיחקנו בכדור. מבחינת מלחמות שסבלנו מהן בניכר, היו אז הנאצים בטוניס, אבא שלי היה בכלא ואימא סבלה מאוד, אבא היה בגיל 25 ואימא 21. החיים היו קשים אז ותמיד ההורים השתדלו לא להעמיס על הילדים. בבית הספר למדנו מקצועות עיוניים. חינוך גבוה למדנו בצרפת, סיימתי ייעוץ מס, גאולה (אשתי) למדה תפירה, היה לנו קל כי אהבנו ללמוד. גם אבא וגם אימא סיימו עם תעודות. היו הרבה מאוד שיעורי בית ולא קיבלנו עזרה מההורים. מבחינת משמעת, כעונש היו היו מרביצים על הידיים עם סרגל. בנוגע לשאלתו של עמית הנכד כיצד הסתדרו ללא טלפון, ענה סבא יצחק שהיו סימנים, כגון סרט אדום על החלונות, כדי לדבר עם שכנה.

עמית נכדי, אתה יודע שאני רציתי כאן לשתף אותך בחיים שהיו בזמן ההורים, כך שתדע כמה השתנו הזמנים, וגם על הקשיים הכלכליים, מה שחשוב הוא שאתה חי בעידן הרבה יותר טוב.

הזוית האישית

הנכד עמית: לאחר העבודה עם סבא, יש הרבה טוב בתכנית הקשר הרב דורי.

סבא יצחק: אשמח לעזור לך כשתצטרך לעשות עבודת שורשים.