מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור על אהבה וחושך

סבא נתן ונועם הנכד
סבא נתן בגיל 3 בשכונה.
נאמנות ואהבה סיפורו של נתן ארמן

ביוגרפיה על קצה המזלג של צבר עירוני

נולדתי בתל אביב בשנות ה-40 של המאה העשרים' לאב שנולד בעיירה הערבית צמח שעל שפת הכנרת ולאימא בת שכונת "נווה-צדק" שבת"א. את ילדותי העברתי ברחוב נווה שאנן ליד שכונת הקווקזים, דבר שמרמז על מוצאם של הורי. כן, אני מספר דורות בארץ אך לא צריך להתגאות בנתון זה כי אני כמו הורי לא תרמנו לעובדה זו דבר.

בשכונה בה גדלתי היו בתים עשויים עץ, הרחובות מעופרים בעפר, ותעלה ניקוז גדולה מבטון הוליכה את מי השיטפונות בחורף. בשאר ימות השנה התעלה הייתה מגרש המשחקים. לא פעם נחבלנו בניסיונות לדלג בין גדה לגדה. הכדורגל שלנו לא קיפץ כשבעטנו בו, כי הוא היה עשוי מסמרטוטים, אך מצד שני יכולנו לשחק יחפים. את רוב היום בילינו בחוץ כי בבית לא היה מקום, וברוב הבתים לא היה חשמל ובערב הדלקנו עששית של נפט, העששית קבעה את משכו של היום. כשאזל הנפט במיכל הזכוכית, שכבנו לישון על המזרונים ששלפנו מתחת למיטות ומעל הארון.

בבוקר כל השכונה ידעה מי רב עם מי, ומה אמרה אלמונית לפלמוני ומה ענה לה הלז ומי הולך להתחתן ועם מי, ומי לא עלינו רבה עם בעלה ועל מה רבו, לא עוף השמים הוליך את הקול אלא קירות העץ הדקים שהפכו את החדרים לתאי תהודה.  איך אמרה אימא שלי ”חיינו אחד בתוך התח….. של  השני"  ולמרות כל זה היינו שמחים ומאושרים ולא ידענו שיש אנשים שחיים אחרת.

לפני בר המצווה שלי עברנו דירה לצריף גדול ובו מטבח שרותים ומים זורמים בתוך הבית. והעיקר חשמל, ואפילו מרפסת מקורה שאפשר לשבת בה בקיץ, ממש ארמון ומה לא היה בארמון? ….מפתח, המפתח לדלת היה  וו מתכת אותו מניחים בתוך טבעת וביום כשהיו צריכים לצאת מחוץ לבית לכמה זמן, צועקים לשכנה .מ ר י ם ..שימי לב לילדים אנחנו עוד מעט חוזרים, והדלת נשארה פתוחה. כשחזרתי מבית הספר ואימא בישלה מאכל שלא אהבתי, הלכתי לשכנה ושאלתי  "קלרה מה בישלת היום?  וקלרה היתה מניחה לפני צלחת ולוחשת אסן אסן (תאכל, תאכל), תגמור הכל שתהיה סולדט (חייל) גיבור .  (קלרה היתה ילידת צפת שבקושי דיברה עברית  אבל דיברה שוטפת יידיש ערבית וצרפתית  "מוחמד רוח גייב לי צווי קילו בנדורה")

סיימתי עממי, אבא לקח אותי  לבית יציקה שהיה בשולי השכונה ואמר: תכיר זה יוסי והוא ילמד אותך מקצוע, ובערב תלך ללמד "לימודי ערב".  בלימודי הערב הכרתי חבר שלקח אותי ל"תנועה", בתנועה נפגשתי לראשונה עם חברת ילדים לומדת יום, יצאתי לעולם הגדול ! כשהגיע המועד התגייסתי לנח"ל, הגעתי לקיבוץ, שם מצאתי את אהבת חיי. עזבנו את הקיבוץ ונישאנו בעיר הגדולה, ומאז התחלתי ללמוד ולא הפסקתי, לימודים מן המניין ושלא מן המניין, קורס כזה או קורס אחר. עברנו לעבוד בכפר נוער, החלפתי תפקידים ומקצועות ולבסוף שילבתי בין תחביב ומקצוע הפכתי למדריך מורה לידיעת הארץ, ולאחר ארבעים שנה מצאתי ג'וב חדש, גמלאי.

בשנת 1949 עגנה בנמל חיפה האוניה "עצמאות" שעל סיפונה עולים ממחנה עקורים ממרסי, צרפת, בהן גם משפחה שמקורה מגרמניה, אמא אבא ושלוש בנות. העולים נשלחו למחנה שער העלייה שליד חיפה משם הועברו לאחר מספר ימים לבית עולים ליד בנימינה. האימא והבנות זכו לקבל שם חדש אותו העניק ברוב חסדו הוד מעלתו פקיד הסוכנות, מבלי לשתף את המשפחה ולחסוך את הלבטים לבחירת השמות, קלרה, הלנה, מרגוט  וטנה- כריסטה הפכו בהניף קולמוס לבהירה, אילנה, מרים, וטנה.

זה לא סוף הסיפור וגם לא תחילתו, תחילתו של הסיפור 12 שנים קודם לכן, עלם יהודי ממשפחה מכובדת (משפחה רבנית שעל שם אחד מבניה רחוב בת"א וסמינר מורים ידוע) פגש עלמה גרמניה ממשפחה ידועה וגם היא מכובדת, שאחת מבנותיה  הייתה סופרת ילדים מוכרת, המשפחה נוצרית אדוקה. העלם והעלמה מתאהבים, ולמרות הקשיים נישאים למרות האיסור על נישואין מעורבים,  יהודי/ה עם נוצרי/ה, (חוקי נירנברג). הזוג המאוהב ממשיך לחיות את חיו אך לא מוליד ילדים. יום אחד אימא יהודייה שבעלה נעלם/נרצח מציעה להם את ביתה התינוקת כדי להצילה, והזוג "מאמץ" את הילדה היהודייה. עד מהרה מגיע היום שהבעל נאלץ לחיות במחתרת ולהסתתר, יהודים  נעצרים ברחובות ונעלמים.  האם המאמצת ממשיכה לגדל את הילדה ומשנה את שמה לשם נוצרי שנגזר משמו של ישו "כריסטוס" כדי להסתיר את זהותה. לילדה קוראים עתה "כריסטה", עוברות  שנתיים וזהות הילדה נחשפת.  הילדה נלקחת מן האם הנוצרייה למחנה מעצר ל"ילדים מעורבים" "מישלינג"  בגרמנית -ילדי תערובת.  "בגלל" מעמדה המשפחתי, או שוחד שהמשפחה משלמת, האם  מצליחה להיכנס  למחנה ומביאה לילדה אוכל שלא תרעב. לקראת סוף המלחמה, צבאות בנות הברית מפציצים את אזור המחנה ואחת הפצצות פוגעת במחנה, גדר המחנה נפרצת.  באישון לילה, בחסות החשכה חודר האבא למחנה מאתר את המקום בו נמצאת הילדה (ככל הנראה כל המלחמה היה קשר בן האבא והאימא והוא ידע את מיקומה של הילדה במחנה). האב אוסף/ חוטף את הילדה ונס אל מחבואו, שם הם מסתתרים מספר ימים/שבועות עד לסוף המלחמה. בתום המלחמה שב האב עם הילדה לביתו, הזוג המאוהב מתאחד מחדש ומגלה לילדה מה שמות הוריה הביולוגים. האימא הנוצריה מגדלת את הילדה כיהודייה ושולחת את הילדה ללמוד במסגרת הקהילה היהודית.

עם הקמת מדינה ישראל, מציע האבא לעלות לארץ. האם עוזבת חיי נוחות, עוזרת, טבחית, אומנת, נהג ובית גדול ומפואר, נפרדת ממשפחתה ועולה לארץ יחד עם בעלה היהודי, ובאה לחיות חיי דלות ועוני במחנות העולים. לאחר כ-5-6 שנים של חיים קשים בארץ, האם מבקשת מהאב לחזור לגרמניה. הסביבה מציקה ומלגלגת עליה משום שהיא נוצרייה, "גויה גרמניה" מכנים אותה השכנים והילדים גם הם אינם מרפים. ליהודים יוצאי גרמניה קוראים "ייקים" אך היא גרמניה, היא אינה רצויה, אינה רוצה להתגייר!  גויה, שיקסה,  "לא משלנו". האימא מחליטה לחזור לארץ מוצאה, משפחתה האמידה  שולחת למשפחה כרטיסים  לחזור, הילדות מסרבות לעזוב את הארץ, הבת הגדולה מתגייסת לצבא,  לשנייה חבר בחיל הים. האב עוזב  את הארץ עם האם, לבנות משאירים כרטיסי הפלגה פתוחים באם יתחרטו. הבת הצעירה עוברת למסגרת של עלית הנוער בקיבוץ, שם מקבלת עוד פעם שם חדש  אותו היא  נושאת עד היום.

האב נפטר לאחר מספר שנים, האם קונה חלקת קבר כפולה בבית הקברות היהודי כדי להיקבר ליד אהובה, הקהילה היהודית המקומית מכבדת את רצונה ומאפשרת לה להיקבר בבית הקברות היהודי. .

האם והבת שמרו על קשר מכתבים כל השנים ואף נפגשו מספר חודשים לפני מותה של האם (המפגש התאפשר בעזרת הכרטיסים שהאם השאירה לבנות).

כך סיפור אהבה בין בחור יהודי ממשפחה מכובדת ובחורה נוצרית ממשפחה לא פחות מכובדת, לא מוותרים על חלומם לחיות יחד, אהבתם המשותפת לילדה מצילה את חייה של הילדה ושתי בנות נוספות.

סיפרתי בקצרה את סיפורה של הילדה האחת שהזוג "אימץ".  את השתיים האחרות שהיו מבוגרות יותר, הזוג "לקח" מהמחנות לאחר המלחמה, לבקשת מוסדות יהודים ( "הגוינט"), והביאן לארץ. לימים אחת מהן מצאה את אחותה הביולוגית בחו"ל והיגרה מהארץ, השנייה הקימה משפחה בישראל. הבנות שנשארו בארץ המשיכו להיפגש, ראו עצמן כאחיות וקראו אחת לשנייה בשמות בהן הכירו בעת יציאתן מן המחנות.

סיפור זה קובץ ונכתב ע"י נתן, סבא של נועם עמר, הסיפור הורכב כמו פאזל מרסיסי מידע ש"נפלטו" במשך למעלה מחמישים שנה.

כל הדמויות אמתיות ונושאות את שמן, לבקשת גיבורת הסיפור הושמט שמה ושם האב. ילדיה של גיבורת הסיפור לא נחשפו לסיפור עד לאחרונה  "הם אינם צריכים לשאת על גבם את הצלקות שלנו ולהיות דור נוסף לשואה" "יש לנו מדינה, הם נולדו לחופש".

 

הזוית האישית

סבא נתן: ההשתתפות בפעילות הקשר הרב דורי היא בעיקרה, רצון לשתף את הנכדים בסיפורי העבר שלנו ולהציג בפניהם עולם אחר, שונה, ועד מהרה המפגשים הפכו לשעות נוסטלגיה. מי שבחרו להשתתף בסדנא הם בדרך כלל סבתות וסבים המעורבים בחיי נכדיהם, ולמרות זאת המפגשים יצרו ערוצי תקשורת נוספים ומאגרי חוויות נוספים והרווח כולו שלנו. דעתו של נועם על הפעילות: המפגשים היו כייפים והם עזרו לנו לחבר יותר טוב את הקשר בינינו, להכיר סיפורים חדשים על זמנים אחרים ולדעת שלסבתות ולסבים שלנו יש היסטוריה שלא ידענו עליה, ואני חושב שאנשים אחרים פספסו חוויה מעולה וכיפית.

מילון

מישלינג
כינוי לילדים ומבוגרים שרק אחד מהוריהם היה בן לגזע הארי, משמעות הביטוי "בן כלאיים" "בן תערובת" והוא לקוח מעולם החי .

אלמונית פלמוני
דמות לא ידועה. הצעה של נועם: מה שמו או מה שמה.

ציטוטים

”"הם אינם צריכים לשאת על גבם את הצלקות שלנו ולהיות דור נוסף לשואה"“

”" יש לנו מדינה, הם נולדו לחופש"“

הקשר הרב דורי