מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור עלייתו של סבא

סבתי, סבי ואני
סבי עם אביו ואחיו
מרוסיה באהבה- סיפורו של סבא צבי מרוסיה לפולין ואז לישראל

 
סבי מספר:
קוראים לי צבי סגן על שם סבא של סבא מצד אימא. כינוי נוסף שלי הוא צביקה מבית הספר היסודי. שם משפחתי מקורי והוא שונה לסגן. המקורי היה סגן (קוראים את זה אחרת).
נולדתי ברוסיה בתאריך 5.2.1948. אני חוגג את היום הולדת עם המשפחה ואנחנו הולכים לבלות ביחד. אני השלישי מתוך 4 ילדים. גדלתי ברוסיה בכפר ואני נחשב בין הצעירים והמפונקים במשפחה. אף פעם לא הרגשתי מקופח. קיבלתי יחס שונה. הייתי הבן המועדף. 
אירוע מיוחד שאני זוכר מהילדות שלי הוא שההורים שלי קנו טלוויזיה- הראשונים ברוסיה ! ואני התלהבתי כי אז לא ידענו מה זה טלוויזיה. היה לנו בית עם גינה וגידלנו שם ירקות, אווזים.. היה לנו בבית 2 חדרי שינה, סלון ומרתף. אהבנו לישון לפעמים על הרצפה בסלון עם מזרנים.
היינו 6 נפשות כולל ההורים. היה לי חפץ אהוב, זה היה המדליות של אבא שלי מהמלחמות. הייתי לוקח אותן, שם עליי ומשוויץ כאילו אני זכיתי בהן. כשהייתי קטן הייתי אוהב לעשות סקי והחלקה על הקרח. אבא ייצר לנו מחליקיים בעצמו.
היינו הולכים לקטוף פירות יער. חלק מהמשחקים ששיחקנו אז, מכירים ומשחקים גם היום. לא הייתי בגן ילדים. הייתי מפונק ולא רציתי ללכת. הייתי היחידי מכל המשפחה שלא הלך לגן. למדתי בבית הספר ממלכתי גימל בבת ים ובפולין למדתי בבית ספר יסודי מספר 7. כי היו נותנים מספרים בפולין לבתי הספר.
עברית למדתי בבית הכנסת אצל הרב. בתיכון למדתי בבית ספר מקצועי לתעשייה אווירית – 4 שנים בלוד.
האירוע הכי שמח בגיל ההתבגרות שלי היה  שחגגתי בר מצווה בארץ.  ממש התרגשתי כי לא הכרתי את הדברים האלו בפולין וברוסיה. האירוע הכי עצוב היה שהבנתי שלא הכרתי את הסבים והסבתות משני הצדדים כי כולם נספו בשואה. כל החיים היה לי רק מקום עבודה אחד שבו עבדתי 46 שנים: תעשייה אווירית.
המקצוע נרכש בארץ. התחלתי ללמוד אותו מפני שהתעניינתי מאוד במטוסים וזה היה התפקיד שרציתי לעשות. נהניתי מאוד מהעבודה. המקצוע מלווה אותי עד עכשיו כי כל שבוע, אני וכל שאר הפורשים שיצאו לפנסיה, נפגשים בים וחולקים זיכרונות על העבודה אחד עם השני. כמעט כל יום שישי אני והמשפחה נפגשים ואוכלים יחד צהריים ומדברים. וגם בחגים. החג הכי אהוב עליי הוא יום העצמאות, כי הבן שלי נולד ביום העצמאות.
כאמור, נולדתי ברוסיה ועליתי לארץ בשנת 1960 עליתי עם המשפחה שלי. נקלטתי יחסית מהר ויפה. גרנו בהתחלה במעברה בבת ים. בחרו בשבילנו את המקום מגורים. שרתתי בצבא בתותחנים ונלחמתי במלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה. במלחמת יום כיפור ראינו מראות מאוד מאוד קשים והיה לי מאוד מאוד קשה.
יצאתי לחו"ל לרוב מטעמי עבודה. יצאתי להמון המון מקומות לדוגמה: ארה"ב, דרום אמריקה, סין, אוסטרליה, דרום אפריקה, ועוד… כיום תחביביי הם: לבלות עם הנכדים, לצאת לדוג (פעם). הייתי בפעילות שהותירה את חותמתה עליי והיא: קיבלתי תעודת עובד מצטיין אצל הנשיא!
הכרתי את אשתי בבית ספר יסודי בבת ים. התחתנתי בשנת 1968 הייתי בן 20, החתונה נערכה בבית החייל בתל אביב. יש לנו הרבה תמונות ויש גם סרט חתונה. כשנולד הבן הראשון שלי הייתי בן 22 וכשהשני נולד כשהייתי בן 26. העיסוק הראשי היה עובד תעשייה אווירית. כיום אני פנסיונר אבל מתנדב בחנות חיות של הבן שלי.
 
העשרה:
התעשייה האווירית לישראל בע"מ, או בקיצור: התעשייה האווירית, בראשי תיבות: תע"א (באנגלית: Israel Aerospace Industries; בראשי תיבות: IAI) היא חברה ממשלתית ישראלית אשר מפתחת ומייצרת בעיקר מוצרים תעופתיים, מערכות חלל, מערכות ביטחוניות וצבאיות, ומוצרי אלקטרוניקה. להמשך קריאה                                                              

מילון

פיונייר
תנועת נוער רוסית

ציטוטים

”כשהייתי קטן אהבתי לשחק במדליות של אבי שהוא קיבל במלחמות ולהשוויץ בהן בפניי חבריי“

הקשר הרב דורי