מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור עלייתו של סבא יוסף לארץ ישראל

ערב מחווה ליוצאי המעברה בבנימינה
עתון הקהילה בשפה פרסית ופרסית-יהודית
סיפור עלייתו של סבא יוסף לארץ ישראל

סבא יוסף נולד בשנת 1940, בעיר מהאבא  שבפרס-איראן. ההורים שלו, סולטנה ומיכאל, באו מפרס והתחתנו בפרס.

בגיל צעיר מאוד התייתם סבא יוסף מאמו, אנחנו לא יודעים פרטים מדויקים, וסבא מעדיף לא לדבר על כך. כמו כן, מעולם לא סיפר לנו בהרחבה על ההגעה לארץ וכנראה שסוד גדול נצור בלבו.

בשנת 1949, לאחר הקמת מדינת ישראל, כשהיה נער צעיר, בגיל 12 שנים, עלה לארץ עם בן דודו שהיה בגיל 20 שנים. הם הגיעו לארץ באנייה במסגרת "עליית הנוער". הוריו היו ציונים נלהבים, כך שכבר מצעירותו קיווה לעלות לארץ ישראל.

סבא לא דיבר עברית רהוטה (היום כן), וכשנשאל לשם משפחתו, עקב תקשורת לקויה בין הפקידים לבין סבא, רשמו לסבא שם משפחה חדש – אשורי. יוסף אשורי והוא בכלל נולד כיוסף בוקני. סבא, אז ילד בן 12 שנים, קיבל את הדין!  ההשערה של סבא, כיוון שנולד בפרס נתנו לו את שם המשפחה אשורי.

סבא ובן דודו היו חסרי אמצעים, ללא אפשרות מחיה ובלי כסף. סבא גר  במעברת בנימינה. בשנת 1940 הצבא הבריטי הקים שם מחנה צבאי, בשנת 1948 עם תום המנדט, המחנה פונה והפך ל "מעברת בנימינה". כיום שוכנות במקום "גבעת ישורון" ו"שכונת  ורבורג".

כעבור זמן מה, נשלח סבי, עם כמה ילדים יהודים תימנים יתומים (סבי לא תימני, אך הגיע לארץ ללא משפחתו וזה מה שפקידי הסוכנות היהודית החליטו עבורו), לפנימייה שנבנתה  במיוחד עבורם, בראשון לציון. שם הם חוו יחדיו את קשיי הקליטה בארץ זרה, ההסתגלות לקודים ושפה לא מוכרים, והתבגרו תוך שהם מסייעים אחד לשני. לאחר סיום הלימודים נפרדו דרכיהם.

לסבא לא היה קל בשנים האלו בארץ. יום הולדת מתקרב, גיל בר מצווה, וההורים שלו, המשפחה שלו, כה רחוקים  ממנו. לחגוג בר מצווה בלי שיהיו בידך איחולים וברכות מאבא ואימא. ביום בר המצווה, הם לא ביחד! ביום בר המצווה ההורים לא אתו. רק כעבור כמה שנים הוריו של סבא עלו לארץ, אותם אכלסו במחנה העולים בפרדס חנה.

סבא שמר את הערכים והמסורת של ההורים, ומצא דרך לחיות בכבוד, ולהתמודד עם כל הקשיים והמכשולים.

בהמשך  סבא  גויס לצה"ל, ושירת כחייל צעיר, בגיל 19, במלחמת סיני-מבצע קדש (1956), כמו כן סבא השתתף במלחמת ששת הימים (1967), אז היה כבר נשוי.                      (אימא שלי עוד לא נולדה). לאחר שחרורו מהצבא  שירת עוד שנים רבות במילואים.

סבא עבר לגור בירושלים עם משפחתו, למד בישיבת פורת יוסף בירושלים, היא מהישיבות הפעילות הוותיקות בארץ ישראל ובמדינת ישראל. לאחר מכן עבר למושב פטיש שבנגב, במושב, הכיר את סבתא רחל, בחורה צעירה ויפה, והתאהב בה. זה היה רגע מאושר בחייו, שנמשך עד היום. מהנישואים שלהם נולדו 10 ילדים מקסימים: מלכה, שולה, עוזי, פנינה, יואב, מגי, ירדנה, ישי ותאומים שרון ואלי.

סבא, סבתא והמשפחה  התגוררו במושב תלמי ביל"ו. סבא עסק בתחומים שונים הקשורים בדת היהודית, תפקד כרב והעניק שירותים שונים לקהילה כמו עריכת טקסים, חופה וקידושין, מוהל מוסמך, חזן בבית הכנסת. סבא שלי חזן מעולה, בעל קול נפלא ועוצמתי.

ממושב תלמי ביל"ו עברו סבא וסבתא לגור במרכז מעגלים, שם בנו את  ביתם ומתגוררים בו עד היום.  לסבא וסבתא יש 38 נכדים ועוד 14 נינים.

הזוית האישית

שמעתי את סיפורו המרתק של סבא, ולמדתי ממנו מה זו התמודדות מול קשיים.

מילון

תלמי ביל"ו
הוא מושב בצפון הנגב ליד העיר נתיבות והוא חלק ממועצה אזורית מרחבים. היישוב הוקם בשנת 1953 במסגרת הקמת מושבי השבלים בקו שובל והוא כונה באופן זמני שובל 8. שמו הקבוע מציין 70 שנה (בשנת הקמת היישוב) לעליית חברי ביל"ו לארץ ישראל[2]. המושב הוקם על ידי עולים מרומניה ואיראן, אך יוצאי רומניה עזבו את המקום, והעדה העיקרית ביישוב היא יוצאי כורדיסטן. ביישוב יש גם יוצאי איראן, יוצאי בולגריה ומעט יוצאי טורקיה.

מעגלים
הוא יישוב קהילתי דתי בנגב הצפוני מערבי, מדרום לנתיבות, המהווה חלק ממועצה אזורית שדות נגב והמשתייך לארגון יישובי הפועל המזרחי. מקור שם היישוב הוא בספר תהילים "עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ וּמַעְגָּלֶיךָ יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן"[2]. מעגלים הוא היישוב הגדול ביותר בתחומי המועצה אזורית שדות נגב. יישובי ה"שרשרות" – שרשרת, גבעולים, מלילות ושיבולים ומספק להם שירותים

ציטוטים

”ביום בר המצווה ההורים לא אתו! “

הקשר הרב דורי