מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור עלייתה של סבתא לינדה מסוריה

סבתא לינדה פרץ עם הנכד אושרי
לינדה עם הילדים והנכדים
סיפור עלייתה של סבתא לינדה מסוריה

אני ילידת חלאב שבסוריה. נולדתי להורי זקיה ויצחק סיטון, אשר הביאו לעולם עשרה ילדים ואני הקטנה שבהם. הפרשי הגילאים במשפחתי ממש משמעותיים, כי אמי הביאה אותי בגיל מאוד מאוחר, בגיל חמישים, ולכן הפרשי הגיל ביני לבין האחים הגדולים שלי הוא בערך כעשרים שנה. אנחנו ארבעה בנים ושש בנות. שני הבנים הגדולים ברחו מסוריה בגיל ארבע עשרה וחמש עשרה והגיעו לארץ ישראל ללא ההורים. שניהם התגייסו לפלמ"ח והמשפחה קיבלה אותם לתקופה קצרה ולאחר מכן הם התנהלו באופן עצמאי. לאחר חמש שנים, ברחו מסוריה עוד שלוש אחיות גדולות.

אחיותיי הגדולות הצטרפו לשני האחים שלי, שהיו כבר בארץ, והלכו לפנימיות ולקיבוצים וכשאני נולדתי הם בכלל לא הכירו אותי, מפני שאני נולדתי בסוריה והם כבר היו בארץ ישראל ורק מאוחר יותר עליתי לארץ יחד עם ההורים ושאר האחים, זה היה בשנת 1959 ואני הייתי בגיל שש  ולכן ישר הלכתי לבית הספר.

מזיכרוני, אחותי הגדולה, היא זאת שדאגה לי ולצרכיי וגידלה אותי כאילו הייתי הבת שלה. מפני שלאמי לא היה זמן היא היתה עסוקה בניהול הבית, בכביסות ובישולים לעשרה ילדים.

תמונה 1

 

רק אחות אחת, שהתחתנה, נשארה בחלאב עם עשרת ילדיה. אני הייתי דודה מיד כשנולדתי, מפני שאמי ואחותי היו ביחד בהריון. ברבות הימים, אחותי התחילה להבריח את ילדיה, מחלאב לארץ ישראל, כאשר הגיעו לגיל הבגרות (בערך בגילאים ארבע עשרה- חמש עשרה). הם ניסו להגיע לארץ דרך לבנון אולם המבריח ואחד הילדים נתפסו והוא הוחזר לחלאב. אביו, שהוא גיסי, הוכנס לבית הסוהר וכך לאט לאט הוברחו כל הילדים. לאחר מכן, אחותי יצאה מסוריה לברזיל ומשם היא הגיעה לארץ. בברזיל אחד מהבנים שלה התחזה לחולה בבית החולים ולכן  נתנו לה לצאת לביקור של הבן החולה וכך גם היא הוברחה לארץ. רק כשאני הגעתי ארצה עם ההורים שלי, האחים הגדולים שלי התחילו להכיר אותי וכך נקשרנו מחדש.

תמונה 2

 

פרטים על משפחתי

תאריכי הלידה של ההורים:

אבי– יצחק סיטון נולד בשנת 1900.

אמי– זקי סיטון נולדה בשנת  1906.

עובדיה ז"ל (נולד בשנת 1928) נשוי לאהובה ולהם ילדה אחת זיוה, שנישאה לראובן בטאט ולהם שלושה ילדים יצחק, עידן ומעיין.

חיים נישא לכרמלה ולהם שני ילדים יצחק וזיוה. ליצחק שני ילדים ולזיוה שלוש בנות.

שרה נישאה לשלמה פרחי ולהם עשרה ילדים, כולם נשואים עם ילדים, משפחה מסועפת ומורחבת.

פולין נישאה ליוסף אלפנדרי ולהם שני ילדים משה וויקי, שהם נשואים ולכל אחד שלושה ילדים.

רינה נשואה לאדמונד שרם ולהם יש שלושה ילדים מוטי, שרית ולטל ולכל אחד מהם ארבעה ילדים.

חוה נשואה לעזרא דעבול ולהם ארבעה ילדים חזי, דורית, סיגל וחן, כולם נשואים ולכל אחד שלושה ילדים.

אברהם נשוי לרינה ולהם בת אחת זיוה, שנישאה ויש לה שלושה ילדים.

סלי נישאה לאפרים יוחאי ולה שני ילדים גולי ואריק ולכל אחד שלושה ילדים.

שאול ז"ל נישא למאירה ולהם בן אחד בשם יצחק ולו שני ילדים.

תמונה 3

 

לינדה, סבתא של אשרי, נישאה למאיר פרץ להם שלושה ילדים:

יצחק  שהוא היום חרדי וגר בחיפה ויש לו שלושה ילדים בנים ובת ואושרי חבר מאוד טוב שלהם.

ליאור גר בפתח תקוה, עובד כרואה חשבון ולו שלושה ילדים.

חגית אמא של אושרי, יש שלושה ילדים.

תמונה 4

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

קיבוץ
קיבוץ הוא צורת התיישבות שיתופית ייחודית לציונות, ליישוב ולמדינת ישראל

ציטוטים

”ומזיכרוני אחותי הגדולה היא זאת שדאגה לי ולצרכי וגידלה אותי כאילו הייתי הבת שלה“

הקשר הרב דורי