מאגר סיפורי מורשת

יוליאנה גרו נולדה בשנת 1938 בפרשוב שבסלובקיה, גרה בהוד השרון, מתנדבת ומלווה קשישה במפגש שבועי ומספרת את סיפור ילדותה בשואה במסגרת "זיכרון בסלון".

בסלובקיה היו שתי קהילות יהודיות עיקריות: ניאולוגית רפורמית ואורתודוקסית. משפחתה של אמה השתייכה לקהילה האורתודוקסית, ומשפחתו של אביה השתייכה לקהילה הניאולוגית. לכל קהילה היו בתי כנסת ומוסדות יהודיים משלה. בשואה נרצחו שמונים אלף מיהודי סלובקיה, וכיום יש בה קהילה קטנה של שלושת אלפים יהודים שרשומים בקהילות.

הדור הצעיר היה ציוני. שלושה אחים של אביה עלו ארצה עוד לפני השואה לקיבוצים של "השומר הצעיר", הקימו משפחות וסללו להם את הדרך.

אחרי השואה חזרה המשפחה לעיר, ואביה שינה את שם משפחתם מרוזנברג לרודק, שֵם עם גוון סלובקי יותר. יוליאנה למדה בבית הספר היסודי בפרשוב שהמורות בו היו נזירות, וכשהייתה בת 10, עברה עם משפחתה לעיר קושיצה ושם המשיכה ללמוד בתיכון ולאחר מכן למדה וסיימה שם גם לימודי רפואה. היא החלה לעבוד כרופאה בבית החולים האוניברסיטאי בקושיצה, ובעלה, שסיים לימודי הנדסה בטכניון בברטיסלבה הבירה, עבד בטכניון בקושיצה כמרצה. באותו זמן כבר הייתה יוליאנה בהיריון, והם גרו אצל הוריה.

יוליאנה בילדותה עם אמה

בילדותו היה בעלה של יוליאנה חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר" וכבר אז נשבע שיעלה לארץ ישראל בהזדמנות הראשונה. ההזדמנות הגיעה בזמן הפלישה של הצבא הסובייטי לצ'כוסלובקיה והגבולות נפתחו. יוליאנה ובעלה עלו לארץ עם שני ילדיהם בעזרת הסוכנות היהודית. בישראל חיכו להם מאתיים וחמישים קרובי משפחה, שעטפו אותם בחום. כאקדמאים למדו עברית באולפן "עציון" בירושלים, והילדים השתלבו במערכת החינוך בעיר. כשבעלה התקבל לעבודה באשקלון, עברו לגור שם, ויוליאנה עבדה כרופאת משפחה ב"אפרידר" במשך שלושים וחמש שנה. לאחר שבעלה נפטר, עזבה את אשקלון ועברה לגור בהוד השרון ליד הילדים.

בביתה עדיין שמורים אביזרים אחדים שהביאו מסלובקיה, כמו מגדל בְּשׂמים להבדלה של משפחתו של בעלה והשעון של אמו, שנרצחה בשואה.

הסיפור האישי של יוליאנה על ילדותה בשואה וקורותיה בהמשך תועדו בסרט שהופק על ידי Shoa Visual History Foundation.

הזוית האישית

סיפור זה תועד במסגרת מיזם "הגדת העליות" 2019 ביוזמת החברה למתנ"סים בשיתוף תנועת של"מ, המשרד לשוויון חברתי, תכנית הקשר הרב דורי ובית התפוצות