מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור עלייה

זינה ושלו
זינה בצעירותה
סיפור העלייה של זינה בריקר לארץ ישראל

נולדתי בקישינוב בירת מולדביה בשנת 1940 בתאריך העשרים וחמישה בדצמבר. ברית-המועצות הייתה סגורה ומסוגרה, אין יוצא ואין בא. כשבגרתי וסיימתי את לימודיי בבית הספר, למדתי לתואר ראשון ושני במתמטיקה ובפיזיקה בעיר טרספול שבמולדביה. סיימתי את לימודיי כעבור חמש שנים והתחלתי לעבוד כמורה למתמטיקה ופיזיקה בבית ספר תיכון בעיר בנדרי.
בשנת 1971 נפתחו הגבולות של ברית המועצות למטרת איחוד משפחות. לאימי רחל היה אח שגר בקריית-אתא (שעלה בזמנו מרומניה) והוא שלח הזמנה למשפחתנו. התחלתי להכין את המסמכים שנדרשו ליציאה מברית-המועצות. הכנתי את המסמכים גם למשפחה המורחבת, שגם הם יוכלו לצאת. עשיתי זאת במשך שלוש שנים. הגשנו בקשה לעלייה לארץ למרות שידענו שאם לא יאשרו לנו את העלייה אנחנו נישאר בלי רכוש ובלי עבודה. למזלנו, לאחר שלושה וחצי חודשים של המתנה, קיבלנו אישור לצאת. במקום העבודה שלי ושל בעלי נערכו אסיפות בהן נמסר בצורה בזויה מול כל העובדים שאנו עוזבים את ברית המועצות והוכרזנו כבוגדים. הפרידה מבני המשפחה והחברים שנותרו בברית המועצות הייתה קשה. הייתה תחושה שלא ניפגש שוב לעולם, שהם נשארים בצד השני של מסך הברזל. אחד מבני דודי היה חבר במפלגה הקומוניסטית ולכן ביקש שלא נכתוב לו מכתבים כדי שלא יחשדו בו שגם הוא בוגד. מכיוון שאסור היה לצאת עם כסף, המרנו את כספינו ברכוש. היה קשה מאוד להעביר את המטען בגבולות, כי השלטונות בדקו כל פרט קטן, וזרקו כל מה שהם חשבו שעלול להזיק למדינתם.
בנובמבר שנת 1975 עלינו לארץ ישראל. העלייה נמשכה כשבוע ימים והייתה קשה ומייגעת. מהעיר בנדרי נסענו ברכבת צפונה עד לעיר צ'ופ, עיר גבול. שם היה המעבר הקשה ביותר. המתח היה רב ועד הרגע האחרון חששנו שמשהו עלול להשתבש. בדקו שם כל אחד ואחד, ואם הכל עבר בשלום, נכנסו לאולם, ושם בדקו את כל המזוודות. דברים שהבודקים מצאו שעלולים היו להזיק להם, הם פשוט זרקו או לקחו לעצמם ככל שחפצו. לחברנו שעלה איתנו החרימו אוסף ענק ויקר ערך שהוא אסף במשך שנים. אחרי הבדיקה הזאת, הם הכניסו אותנו לרכבת, ולאחר בדיקה נוספת, עברנו לצ'כוסלובקיה, שם ירדנו מהרכבת. הרכבת שהייתה צריכה לקחת אותנו משם הייתה אמורה להגיע רק בעוד כ-7 שעות, ובסביבה לא היה אף מבנה להסתתר בו מפני הקור הנורא. לפתע ראיתי רכבת קייצית שעמדה שם, ועלינו עליה כדי להסתתר מהקור. אמו של בעלי, בתי אינה ותינוקת של חברים שנסעו איתנו, כמעט קפאו מקור. כך שרדנו בקושי עד שבבוקר הגיעה הרכבת שלנו, עם חימום ועלינו עליה.
כשהגענו לברטיסלבה החלפנו רכבת, ונסענו עד לוינה. ברכבת לוינה היו יהודים מהסוכנות, ושאלו כל אחד לאן הוא רוצה לנסוע – לישראל או לאמריקה. בוינה לקחו אותנו באוטובוס למקום שבו היו האנשים שנוסעים לישראל. שם היו רק יהודים, ואנחנו הרגשנו חופשיים אף על פי שלא יכולנו לצאת משטח בית המלון. קיבלנו מקום לינה, אוכל ושתייה.
לאחר שני לילות עלינו למטוס שנסע ישירות לישראל. היה מאוד מרגש כשהתקרבנו לשדה התעופה, וכל הנוסעים בכו והתרגשו. בזמן הנחיתה השמיעו את השיר "הבאנו שלום עליכם". כשהגענו לארץ קיבלנו דירה בבאר יעקב. לא היה אולפן ללימוד עברית ולכן הלכנו מדי יום ברגל לקיבוץ נצר- סירני, שם היה אולפן למתנדבים. כעבור מספר חודשים התחלתי לעבוד כמורה לשיעורי עזר במתמטיקה בבית- ספר ע"ש יוהנה ז'בוטינסקי ובהמשך עבדתי בבית-ספר תיכון באשדוד.

מילון

הסוכנות היהודית
הסוכנות היהודית לארץ ישראל, הידועה בשמה המקוצר הסוכנות היהודית, היא ארגון יהודי כלל עולמי שמרכזו בישראל, הפועל מכספי תרומות ובשותפות עם תורמים מרחבי העולם ומישראל. משרדה הראשי של הסוכנות היהודית שוכן בבית המוסדות הלאומיים בירושלים

ציטוטים

”הבאנו שלום עליכם“

הקשר הרב דורי