מאגר סיפורי מורשת

סבתא זמירה מספרת לשירה:

נולדתי בבגדד בירת עירק בשנת 1943, אין לי תאריך מדויק.

גרנו בבית עם חצר גדולה, בקומה העליונה היו חדרי שינה. בחצר התנהלה שגרת היום יום, בישולים, חדר אוכל ומפגש עם כל בני המשפחה. במשפחה הינו 5 אחיות ו-2 אחים כאשר אני הקטנה, שני הגדולים התחתנו אחות אחת עלתה לישראל לפני מלחמת השחרור (לא יודעת איך?) לירושלים, ונהרגה בתאונת דרכים.

 אני בילדותי עם אחיי

נשארנו בבית אח אחד ושתי אחיות. כשהייתי בת שלוש, נפטרה אמי ממחלת טיפוס הבטן, אז עוד לא הייתה אנטיביוטיקה ולכן לא הצליחו להציל אותה. אחרי מות אמי עברתי יחד עם אחותי לבצרה, להתגורר אצל אחותי הגדולה (אסתר). אינני זוכרת כמה זמן גרתי שם, אבל אני זוכרת את החצר הגדולה והשער ברזל.

מידי פעם הערבים היו דופקים על השער, כדי לחפש אנשי מחתרת יהודים. לילה אחד לקחו את אחותי ואותי לנהר שט אל ערב, שם חיכתה לנו סירה עם עוד ילדים. הנהג שהשיט את הסירה היה ערבי. הוא העביר אותנו לפרס, ירדנו מהסירה והינו צריכים ללכת כ-6 ק"מ עד מקום ריכוז היהודים שעמדו לעלות לארץ. (לא זוכרת כמה זמן הינו שם).

רוכבת על אפניים

בשלב מסויים העלו אותנו על מטוס לישראל, זה היה בשנת 1950. אותי לקחו לבית חולים עם חום גבוה, בגלל שהייתה לי מחלת שושנת יריחו. אחותי ואני היינו בשער עלייה וגזרו לנו את השיער (טראומה). מכיוון שהיא הייתה גדולה ממני, לקחו אותה לקיבוץ מרחביה ואותי השאירו מעט בשער עלייה. משם העבירו אותי למוסד הדסה שנמצא בטבעון. המוסד היה עם המון ילדים שעלו מכל מיניי ארצות.

לאחר זמן כחצי שנה או יותר הגיעה מורה מקיבוץ נען ואספה כ – 40 ילדים לקיבוץ, אני הייתי חלק מהם. סידרו אותנו בבית ילדים, למדו שנתיים בנפרד ולאחר מכן צרפו אותנו לבני המשק. פיזרו אותנו למשפחות ובערבים היינו מגיעים לבית המשפחות. בקיבוץ נען גרתי עד שנת 1973 ועליתי לקיבוץ מרום גולן חודש לפניי מלחמת יום כיפור. בשנת 1986 הגעתי ליסוד המעלה שבה אני גרה עד היום.

אני בשרות הצבאי

הזוית האישית

שירה: היה לי נחמד מאוד בפעילות ושמחתי לראות שסבתא וסבא שמחו מהמתנות האישיות שהכנתי להם.