מאגר סיפורי מורשת

מאנו לביאב מספר לגור אריה: 

 

אבא שלי, חנניה בן ברוך אוסטונואזוב, היה שליח ציבור, שוחט ומוהל בקהילה היהודית של העדה הבוכרית בעיר דושאנבה שבטגיקיסטאן.

 

אבי נולד בשנת 1900 בעיר סמרקנד. ברקע פעל משטר קומוניסטי ופעילות בדת הייתה אסורה לפי החוק. אבא עבר אירועים קשים בחייו רק בגלל הרצון להעביר לימודי תורה ויהדות לדור הבא, בגלל פעילותו הדתית אבי נשפט נכלא בכלא בעיר טשקנט.

 

 

לאחר שחרורו הוא לא וויתר על דרכו – דרך של תורה וקיום מצוות והמשיך לעזור לקהילה היהודית בעירו. בשנות ה-60 נסע על חשבונו למוסקבה והביא לראשונה מכונה לייצור מצות לפסח. במהלך תהליך ייצור המצות הוא נפצע, ידו נכבשה תחת המכונה וכתוצאה מכך התרסקו כל עצמות כף היד, ולמרות שהוא פצוע המשיך לייצר מצות כדי לא להשאיר את הקהילה ללא מצות לחג הפסח.

 

אמי התייתמה מאביה בגיל שנתיים. נקודת המפגש של ההורים שלי היא סיפור מפני עצמו.

אבא שלי בצעירותו היה בן אדם בריא וגבוה (2.10 מ') וחזק. יחד עם כמה מחבריו היה מגן על הקהילה היהודית. בזמן מלחמת העולם הראשונה הגיעו בשורות רעות שבעיר קאקאנד עושים פוגרום ביהודים. אבא עם חבריו החליטו לנסוע לשם להגן על הקהילה. בדרך פגש אבי אישה יפהפייה בלי כיסוי ראש (דבר שלא היה מקובל אז) ובוכה בכי מר. התברר שבעיירה שבה גרה התנפלו מוסלמים על היהודים, הרסו בתים, אנסו נשים וגנבו רכוש. האישה סיפרה להם שהיא השאירה את הילדים במקום מסתור ויצאה לחפש עזרה. האישה ראתה שאבא שלי מוצלח וחשבה שהוא מנהיג הקבוצה ולכן שאלה אותו אם יש לו הורים.

כעבור שנים, בגלל מחלה סופנית שלה בגיל 42, היא לקחה את בתה בת ה- 13 שגם הייתה יפהפייה ומביאה אותה לאמא של אבי ומציעה לה שהילדים יתחתנו. להורים שלי נולדו 10 ילדים, חמש בנים וחמש בנות. כולנו חונכנו בדרך תורה ומצוות במסווה מפני המשטר הקומוניסטי שאסר פולחן דתי.

 

זכור לי מתקופת מהילדות שלי מקרה מאוד מצער – בכיתה ה' לפני כל המבחן הייתי מנשקת ספר תורה שתמיד היה לי בתיק, כנראה אחת החברות ראתה זאת וסיפרה למורה, ולמחרת הגעתי לבית ספר וכבר בשער חיכתה לי המורה ולקחו אותי עם התיק למנהלת הפכו את התיק על השולחן והתחילו לחפש. התברר שהחברה שלי הלשינה עלי שאני מנשקת ספר תורה וזה מה שהם חיפשו. למזלי באותו יום לא היה שום מבחן ואני השארתי את ספר התורה בבית.

 

מאוחר יותר כולנו עלינו לארץ ישראל, זה היה חלום של אבא שלי שהיה מביע בכל ארוחת שבת, "בשמחת שבת ובשמחת ירושלים שנה הבאה בירושלים הבנויה".

 

תשע"ה 2015

מורה מובילה תכנית, גלי משולם – מועלם