מאגר סיפורי מורשת

קוראים לנו הודיה אוחנה והלל לסרי ואנו משתתפות בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר "אוהל מאיר" בעפולה אחת לשבועיים בכיתתנו.

אנו רוצות לשתף אתכם בסיפור חייה של סוזי, סבתא של הודיה, על עלייתה לארץ ,על מהלך לימודיה בבית הספר (איך בעצם התנהל יומה) על משחקייה האהובים ועל חבריה הקרובים. במהלך פגישותינו ושיחותינו עם סבתא סוזי למדנו וגילינו המון פרטים ודברים שגרמו לנו להתחבר. כל מפגש ומפגש מאוד חיבר בייננו לבינה ותרם רבות להליך ההכרות עמה.

סבתא סוזי נולדה במרוקו בכפר שקרוב לעיר מרקש. היא עלתה לארץ בגיל שש וישר עלתה לכיתה א'. בשעות הפנאי אהבה לשחק ב-חמש אבנים, שבע תחנות, שלוש מקלות, קלאס, גומי, מחניים ועוד… חבריה בארץ היו בעיקר השכנים בשכונה בה התגוררה. (רוב תלמידי בית הספר התגוררו יחד עם סבתי בשכונה ).

סבתי זוכרת ילדות שמחה, מאושרת ויצירתית. היא שיחקה המון בשכונה עם חברים אחרי הצהרים. בשעות הערב הייתה מקדישה זמן לשיעורי בית ובעיקר לקריאת ספרים -זה הדבר שהכי אהבה. בית הספר שלמדה היה חמ"ד טבריה, בו למדו את מקצועות הבסיס: שפה, חשבון, טבע, כלכלת בית, חקלאות ומלאכה- בשעורי המלאכה למדו תפירה.

המשמעת בבית הספר הייתה מאוד חזקה ונוקשה והיו רוחשים כבוד למורים ולמנהל בית הספר. סבתי זוכרת שכשמנהל בית הספר היה נכנס לכיתה, כולם נעמדו לכבודו ושקט מוחלט שרר בכיתה.

כל בוקר היה להם מסדר בוקר, הם היו שרים בסוף המסדר את המנון התקווה ואני מאמין. המסדר היה מכניס את כל תלמידי בית הספר לסדר ולאווירה נעימה ומסודרת במשך כל היום. לפעמים הם היו משתתפים במסיבות וטיולים כפיים ומהנים.

הזוית האישית

סיפורה של סוזי תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר "אוהל מאיר" בעפולה, בהדרכתה של המורה תמר נעה הראל.