מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור נעורים

אני וסבתא בחג
תמונה המבטאת את ערך המשפחה
חוויות ילדות ומשפחתיות, בתל אביב של פעם

סבתי נחמה זגר נולדה ב1948 בתל אביב.

סבתא גדלה, בבית עם שני הורים עובדים. היתה להם מסעדה, והיא נאלצה להסתדר בלעדיהם רוב שעות היום. למרות שלא הרבו להיות בבית, היו לה הורים דואגים ואוהבים מאד. היא מספרת שהיתה ילדה מאד טובה, אף פעם לא עשתה משהו, שלא נראה להם, או לא מצא חן בעיניהם. סבתי מספרת כי תמיד עזרה בבית, ככל שיכלה, וגם במסעדה של הוריה עזרה מדי יום.

בית הספר היסודי בו למדה, היה קרוב לבית בו גרה, היו לה הרבה חברים וחברות. בבניין בו גרה, היו ילדים נוספים בגיל שלה, שהיו חברים טובים. היא אהבה להסתובב בחבורות. היא היתה בתנועת הנוער של "הצופים", והיא מתארת כי זו היתה חוויה מאד טובה, שזכורה לה עד היום. היא ובני גילה, היו נוהגים לעשות פעולות ומשחקים, וכן טיולים כיפיים בתנועת "הצופים" שמאד אהבה. החיים היו נחמדים והילדות טובה, יפה ומלאה בחוויות.

סבתי מספרת כי היתה בחוג בלט, ובחוג פסנתר, אבל מאחר ולא היה פסנתר בבית, ולהורים שלה לא היה כסף לקנות פסנתר, היא הפסיקה לנגן. המשפחה לא היתה עשירה, וסבתי מספרת כי בשכונה בה גדלה, לא היו עשירים כלל. לאף אחד סביבה לא היה הרבה כסף ורכוש, לכן, כולם חיו מאד יפה יחד. הם בכלל לא ידעו, מה זה מזרחים או אשכנזים. כולם חיו יחד בשכונה, והיו יחסים טובים. לא היו טלפונים בבתים, לא היו טלוויזיות, ולא בכל בית היה רדיו. סבתי מספרת כי בביתה היה רדיו גדול וישן, בתוך קופסת דיסק גדולה עם מנורות. לא הפעילו את הרדיו הרבה, כדי שהמנורות לא ישרפו. היו דברים מאד פשוטים של פעם. מדי ערב השמיעו ברדיו תסכית, כמו סיפור מתח בהמשכים, וכל המשפחה היתה יושבת יחד סביב הרדיו, ומקשיבה לפרק החדש. הטלפון היחיד שהיה בשכונה, היה בבית של רופא או של איש צבא בכיר.

אחה"צ היו יורדים כל הילדים של השכונה, ומשחקים בחוץ יחד. הבית היה קטן, היו בו שני חדרים, ולא היה מקום לשחק בתוך הבית. ההורים ישנו בסלון וסבתי ואחיה ישנו בחדר השני. במקום, היתה ספריה, אליה היו כל החברים הולכים, כדי להחליף ספרים. כולם מאד אהבו לקרוא ספרים, וגם עודדו אותם לקרוא ספרים. אחה"צ אהבו ללכת יחד לספריה. בביה"ס היו צריכים לכתוב כל שבוע, סיפור על ספר שקראו. הספרייה גם היתה מקום מפגש חברתי.

חגים – לא תמיד  אפשר היה לחגוג עם המשפחה המורחבת, כי גרו בעיר אחרת מהדודים, ומאחר ולא היו מכוניות, היה קשה להגיע ולנסוע רחוק. בחגים החשובים והגדולים, היו נוסעים אחה"צ באוטובוס לבית של הדודים, והיו נשארים לישון שם. הם היו חוזרים שוב לביתם, באוטובוס, רק במוצאי החג. היא זוכרת שמאד אהבה את הנסיעות האלו.

מתכונים שעוברים במשפחה- מרק עוף, קרעפלאך (כיסונים), חמין (צ'ולנט).

חפצים משמעותיים – סבתי מספרת על כך שיש ברשותה מזנון, רהיט ישן שעבר מאימא שלה אליה. בנוסף, היא מספרת גם על תמונות רבות שיש לה מילדותה וגם של משפחתה.

המזנון של סבתא שעבר אליה מאמה

תמונה 1

הזווית האישית

יולי – למדתי דברים רבים מסבתי, על חייה והשורשים המשפחתיים. סבתא התרגשה מאוד, והיה לה חשוב לשתף פעולה, ושיכירו את סיפורה.

מילון

קרעפלאך
קרעפלאך הם כיסונים שמקורם במטבח היהודי האשכנזי. הם ממולאים בבשר טחון ומבושלים במים רותחים או במרק עוף. הקרעפלאך מזכירים כיסונים האופייניים לתרבויות אחרות כגון הרביולי האיטלקי או הוונטון הסיני. ויקיפדיה

ציטוטים

”מדי ערב השמיעו ברדיו תסכית, כמו סיפור מתח בהמשכים, וכל המשפחה היתה יושבת יחד סביב הרדיו, ומקשיבה לפרק החדש.“

הקשר הרב דורי