מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור משפחת שניידר

אני ונכדי אורי בזמן תכנית הקשר רב דורי
אני בילדותי עם אחותי רותי והוריי
סיפור ילדותו של סבא איציק

אני איציק שניידר, סבא של אורי שניידר, מעלה על הכתב את סיפורה של משפחת שניידר: הסבתא רבתא וסבא רבא של אורי.

יפה וזאב שניידר חיו בעיירה איישישוק בחבל וילנה שבליטה (בין פולין לרוסיה). העיירה נוסדה בשנת 1070 והפכה למרכז מנהלי ומסחרי חשוב. לאורך ההיסטוריה ידע המקום ירידות ועליות רבות, מהן הושפעה גם הקהילה היהודית שהיוותה למעלה מ 70% מאוכלוסית המקום. בראשית המאה ה 20, אחוז הקהילה היהודית באוכלוסייה קטן, עקב הגירתם לארצות הברית ועלייה לארץ ישראל.

במהלך מלחמת העולם השניה בחודש יוני 1941 נכבשה העיר על ידי צבא גרמניה הנאצית ובספטמבר הוציאו להורג את כל יהודיה. סבתא יפה וסבא זאב שניידר ניהלו יחד בעיר חנות שסיפקה מגוון מוצרים לצרכי התושבים. בשנת 1905, כמו יהודים רבים בעת ההיא, גם האחים של סבתא יפה היגרו לארצות הברית. הם התבססו בה ושגשו מאוד כלכלית. בשנת 1923 הם רכשו אדמה בארץ ישראל, במושב בלפוריה, מה שאיפשר לסבתא יפה וסבא זאב להגשים את חזון הציונות, ולעלות לארץ ישראל עם שבעת ילדיהם. משפחת שניידר ניסו את מזלם כחקלאים בעמק יזרעאל, בתקופה בה אדמות העמק היו ברובם ביצתיות מה שהפך את חיי החקלאים במקום לקשים מאוד. בתחילת שנות השלושים, הגיעה עזרה נוספת מאחיה של סבתא יפה שהמשיכו להתגורר בארה״ב, והם רכשו עבורה חלקת אדמה בעיר ראשון לציון. משפחת שניידר עם כל ילדיה נטשו את הבית ואת המשק בבלפוריה, בנו את ביתם ונטעו פרדס הדרים בראשון לציון.

אימא שלי פנינה (סבתא רבתא של אורי) עלתה מפולין לארץ ישראל בשנת 1939, כחודשיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה וכך ניצלו חייה. משפחתה – הוריה ושישה מאחיותיה ואחיה הושמדו על ידי הנאצים בשואה, לבד מאח אחד שהצליח להינצל ובתום המלחמה עלה גם הוא לארץ ישראל.

בתחילת שנות ה-40 נישאו אמי פנינה ואבי יצחק וקבעו את חייהם במושב בלפוריה במשק שננטש כעשור קודם לכן. בשנת 1948, כחודשיים לפני הקמת מדינת ישראל ופרוץ מלחמת השחרור, במהלך שליחות ציבורית, נרצח אבי יצחק ז"ל בידי ליגיונרים ירדנים והשאיר אחריו אלמנה עם שלושה ילדים קטנים ואותי עובר בבטן אימי, כשלושה חודשים טרם לידתי. לאחר הלידה, אימי העניקה לי את שמו של אבי, יצחק שניידר.

חיי המשפחה במושב בלפוריה לא היו קלים לאלמנה עם ארבעה ילדים, והמשפחה חוותה קשיים רבים. לאחר כשנתיים אמי נישאה ליוסף שהיה ניצול שואה שאיבד את כל משפחתו בשואה והיה לנו אב המשפחה. בעשר השנים הבאות היתה לנו רווחה כלכלית וחיינו כמשפחה שלמה: אימא אבא וארבעה ילדים, עד שיוסף אבי החורג חלה ונפטר ממחלה קשה. אמנו, שנותרה לבדה, נאלצה להתמודד עם מציאות חדשה בה היא מגדלת אותנו, ארבעת ילדיה לבדה, בד בבד שעליה לנהל את המשק שהווה מקור פרנסה.

החיים בצל המחסור, הקשיים והמכשולים היומיומים פיתחו בנו האחים תכונות שלימים עיצבו את דמותנו וקבעו את עתידנו. בחרנו להתמודד, להתקדם, להילחם ולנצח כמאמר הפתגם הידוע "מה שלא הורג מחשל". אחיי ואני הקמנו משפחות והבאנו לעולם ילדים. בנינו את עתידנו והתבססנו כלכלית והייתה לנו האפשרות וגם הזכות לתרום מעצמנו לקהילה ולמדינת ישראל. אני נישאתי לשושנה, בנינו משפחה עם ארבעה ילדים ונכדים המעניקים לי אושר וגאווה רבה.

במהלך מלחמת יום הכיפורים נהרג אחי שלמה (שלמה בן יצחק) והשאיר אחריו אלמנה ושני ילדים. לאחר שלושה חודשים אשתי שוש ילדה את בנינו בכורנו ושמו בישראל שלמה, על שמו של אחי שנהרג בהיותו חייל בצבא הגנה לישראל. הגלגל חוזר: גם שם בני הוא שלמה בן יצחק .

משפחתי, משפחת שניידר, היא משפחה גדולה ומלוכדת. סיפורה של משפחת שניידר המורחבת והמצומצמת, משקף את מציאות החיים שהייתה מנת חלקם של משפחות יהודיות רבות שחיו בגלות באירופה וביבשות אחרות בתפילה בלתי פוסקת להגשמת החזון הציוני בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ושנזכה להשתתף בבינין ופיתוח המדינה היהודית.

כחלק מהמאבק על זכותנו להקים בית לעם היהודי, משפחתי הקריבה את אבי המשפחה שנרצח במלחמת השחרור ואת אחי שלמה שנפל במלחמת יום כיפור. כמו מילות השיר (שחיבר עוזי חיטמן):

"כאן ביתי פה אני נולדתי

כאן נולדו לי ילדיי

כאן בניתי את ביתי בשתי ידיי

 

והשיר מסתיים במשפט החזק:  "ואין לי שום מקום אחר בעולם"

פה ביתנו וכאן מקומנו ואף אחד לא יוציא אותנו ממדינתנו – מדינת ישראל.

איציק שניידר בלפוריה, תש"פ 2020

הזוית האישית

סבא: התכנית מחברת את הדור הצעיר לדור של הסבא והסבתא ולדורות שלפניהם. חושפת אותם למורשת הדורות הקודמים.

אורי: אני נהניתי מאוד בתכנית, לדעתי התכנית יותר חיברה בינינו ובין הדורות.

מילון

איישישוק
עיר ברשות מקומית שלצ'ינינקאי שבמחוז וילנה בליטא (כ-60 ק"מ דרום-דרום-מערבית לווילנה), על גבול בלארוס. עד השואה הייתה עיירה יהודית מובהקת, שיהודים היוו בה את רוב האוכלוסייה. מאז המלחמה משמשת איישישוק כמרכז אזורי לכפרי הסביבה בתחומי החינוך והבריאות. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”פה ביתנו וכאן מקומנו ואף אחד לא יוציא אותנו ממדינתנו- מדינת ישראל.“

הקשר הרב דורי