מאגר סיפורי מורשת

שמי ירין, הנני מראיין את סבי נתן, מצד אבי אורן.

סבא נתן, יליד שנת 1947 במדינת בלרוס. הוריו של סבי נולדו בפולין. עד שנת 1939 היו אזרחי פולין.

בשנה זו צבא רוסיה פלש לפולין וכבש שטחים מפולין. בשנת 1941 גרמניה הנאצית הכריזה מלחמה נגד רוסיה, הצבא הגרמני הגיע לעיירה של הוריו בבלרוס. הם אספו את היהודים, חלקם הושמדו וחלקם נשלחו לגטאות. אימו של סבי נשלחה לגטו בשם קנגינין, אביו מאיר גויס לצבא ועבד בהנחת מסילות הברזל עבור הצבא הרוסי, אמו  אישה אמיצה ונחושה בדעתה החליטה ביחד עם יהודים נוספים לברוח מהגטו ליער ושם הם חברו לפרטיזנים וסייעו ליהודים לשרוד. ביער עברה עליה תקופה קשה, בסיום המלחמה היא חזרה לעיירה וגילתה שאמה, אחיה ואחיותיה נרצחו על ידי הנאצים. וכן, אביו מאיר, חזר אף הוא לעיירה וגילה כי לא כל משפחתו נותרה בחיים.

לימים רעיה ומאיר נפגשו בבלרוס והחליטו להתחתן והחלו בחיים חדשים. נולדו להם שני ילדים סבי נתן ואחיו דוב, לאחר שנים מעטות של חיים בעיירה נתנה להם ההזדמנות לעזוב את בלרוס ולעבור לפולין, מאחר שהבינו כי בפולין יהיה להם קל יותר לעלות לישראל.

סבא עם הוריו

ובשנת 1957 הם עזבו את בלרוס ועברו לפולין, בפולין הם התיישבו בעיר ושמה ליגניצה, עיר שבעבר הייתה שייכת לגרמניה כמו הורי סבי כך גם הרבה ילדים אחרים באו מרוסיה והתיישבו לגור בלגניצה. בעיר זו התגבשה קהילה יהודית לא קטנה, היה בה בית ספר יהודי, בית כנסת, תאטרון ועוד כמה מוסדות יהודיים, אך רוב היהודים כמהו לעלות לארץ הייתה  וכך עשו גם הורי סבי. אחרי שקיבלו אישור עלייה, הם ארזו את מיטלטליהם והתחילו את מסעם לארץ. התחנה הראשונה הייתה בוורשה בירת פולין. משם הם המשיכו ברכבת לצ'כוסלובקיה ואוסטריה עד שהגיעו לנפולי שבאיטליה. אחרי מנוחה של כיומיים עלו על אנייה ובמשך יום וחצי הפליגו לכיוון חיפה, היעד מומש…..

. לאחר שעברו קליטה על ידי הסוכנות היהודית הופנו להשתכן בקריית שמונה שבצפון הארץ. בעיר זו לא היו הרבה עבודות שהיה ניתן להתפרנס מהם, סיטואציה שהתבטאה אף בסרטו של אפרים קישון " סלח שבתי", גם אבא של סבי נשלח לעבוד בעבודות דחק – ולשתול עצים בהרים. סבא רבא שלי, הבין שעתיד גדול אין בקריית שמונה ולכן הוא החליט לעבור למרכז הארץ ומפני שבעברו הרחוק הוא עסק בחקלאות הוא החליט לקנות משק חקלאי. וכך הם הגיעו למושב גני יוחנן בעבר שמו של היישוב נקרא גני יונה.

הוריו של סבי רשמו את נתן בנם לבית הספר היסודי שבמזכרת בתיה. בתום לימודיו בבית הספר היסודי הוא נרשם להמשך לימודיו לפנימייה צבאית של חיל חימוש במגמת רקם (טנקים).

לאחר סיום הלימודים בפנימייה הציבו אותו בבאר שבע בסדנת טנקים. לקראת סיום השירות הצבאי פרצה מלחמת ששת הימים. סבי עם עוד חברים נשלחו לחזית בסיני, את המחזות שהוא ראה שם על פי רשמיו, הוא לא ישכח לעולם…. בתום מלחמת ששת הימים, סבא סיים את שירות החובה שלו והחליט להישאר בקבע, אך לא בחיל שהוא שירת בו, אלא בחיל האוויר ושרת בבסיס תל נוף שליד המושב. בשרות הצבאי התקדם בתפקידיו והפך להיות ראש מחלקה.

באוקטובר שנת 1973 פרצה מלחמת הכיפורים, סבי התחתן ונולד לו ילד ראשון בזמן המלחמה נשאר בבסיס עד תום המלחמה. המשפחה גדלה ונולדו לו עוד שני בנים ובת, בהמשך הילדים התחתנו נולדו להם ילדים, אחד מהנכדים של סבי הוא אני – ירין,

סבא וסבתא ביום חתונתם

סבא וסבתא בטיול בחו"ל

לפני חמש שנים בדיוק, קרה במשפחתנו אסון גדול, דודי מוטי, הבן הבכור של סבי, נפטר באופן פתאומי…… אסון שפגע מאוד ברוחם של סבי וסבתי, ועם כל הכאב סבי וסבתי בחרו והחליטו להמשיך בחיים ולהקנות לנו את ערך המשמעות של בחירה בחיים שמתבטאת בחיוך, בארוחות משפחתיות והמון אהבה וחיבוקים… ואנחנו, הנכדים משתדלים כמה שיותר להנעים ולהקל בחיי המשפחה ומבטיחים לשמר את זכרו ומורשתו של הדוד מוטי.

הזוית האישית

ירין מקלר: בנימה אישית, ברצוני להודות לסבי – נתן, ששיתף אותי בסיפור המשפחתי, שהגיע בכול שבוע למפגשי ה"קשר הרב דורי", דבר שהעצים ביתר שאת, לטעמי את הקשר אשר הביע את האהבה והקשר שנרקם ביננו,. תודה מכל הלב על אודות המשפחה הענפה שהענקת לנו והאוהבת…….