מאגר סיפורי מורשת

שמי דורית קליין, נולדתי וגדלתי בחיפה בשכונת הכרמל.

סיפור העלייה של המשפחה החל משנת 1933 עם עליית המפלגה הנאצית. הורי גרו בגרמניה, עדיין לא היו נשואים.

בוקר אחד גיסו של אבי יצא במכוניתו לעבודה בעיר, בכלבו גדול שהיה שייך לסבי (אבא של אבי).בדרך לעבודה ארעה התנגשות בין מכוניתו של גיסי לבין רכב שנסע בשיירה באותו נתיב. נלקחו פרטים ותוך כמה שעות הסתבר שבשיירה הסיעו את ראש המפלגה – אדולף היטלר. כמובן שאחרי מספר שעות הגיעו לבית של סבי שוטרים, הם היו מאד זעופים ובקשו להבהיר שאם אין ברצונו של סבי להישפט על מעשיו של חתנו, הברירה היחידה היא לחתום על הסכמה לעזוב את גרמניה תוך חודשיים. המשפחה הבינה שבעצם אין בפניה ברירה, הם ארגנו את רכושם ככל שיכלו ועזבו לארץ ישראל.

אבי ואחיו נשארו עוד בגרמניה לנסות להמשיך את עסקיהם, אך לאחר שנה וחצי כשהגעגועים גברו, והאנטישמיות נגד היהודים התגברה, מכרו אבי ומשפחתו שנותרה את רכושם ועלו ב 1935 לארץ ישראל. חודש לפני העלייה לארץ נישאו הורי כדי לעלות באשרה אכך לא נשארו הורי בגרמניה וניצלו מהתופת שהחלה ב 1939,וכך , בזכות  תאונה "שגרתית" והמפגש המקרי עם השיירה של היטלר ניצלה המשפחה כולה., הורי אמי שהיו גם בעלי נכסים, נשארו ולא האמינו שתחול התדרדרות , ונספו כולם, להוציא בן משפח האחד שהצליח לחמוק מהמשלוחים למחנות, והגיע לארץ ב 1947 כמעפיל.

עד  סוף כיתה א' גדלתי בקרית ביאליק. בבית מפנק, להורים יקים שעלו ארצה מגרמניה. הורי גרו בצד המזרחי של גרמניה בעיר כריסטבורג. בשנת 1958 הגיעו הפיצויים מגרמניה לניצולים מהשואה, ועברנו להתגורר בכרמל בעיקר בגלל מזג האוויר הנהדר על ההר. כילדה בכיתה ב' עברתי לגור עם משפחתי בכרמל ולמדתי בבית הספר עירוני ה'. כדי להגיע לבית הספר נסעתי מידי יום (בגיל 7), לבד בשני אוטובוסים. לבית הספר וחזרה הביתה. בתקופה זו היה בטחון וילדים צעירים רבים נסעו לבדם באוטובוסים, דבר שלא קורה היום.

הגעגועים לדברים שהיו בעבר תמיד קיימים והם רק מתחזקים. אני זוכרת בגעגועים את בית הורי שנתנו לי בית חם ואוהב. אני זוכרת את הפינוקים הקטנים שאבי הרעיף עלי.

כל בוקר, חיכתה לי כוס מיץ אשכוליות שאבי סחט לכל המשפחה. הכריך לבית הספר חיכה לי על השולחן עטוף בנייר עדין ובמפית צבעונית. בלילה לפני השינה טרח אבי והכין לכל המשפחה צלחות עם מגוון פירות קלופים וחתוכים. הגעגוע הנוסף שמלווה אותי הוא חיי החברה ותנועת הצופים, החוויות עם החברות בפעולות ובטיולים. כל יום שלישי היינו נפגשים במדים מיוחדים עם עניבה מיוחדת שיורדת מהצוואר. היינו יושבים עם המדריכים המקסימים ומתכננים פעילויות ליליות, שרים שירים ומקשיבים לסיפורים מרתקים.

אכן תקופת ילדותי ובגרותי בכרמל היתה קסומה.

הזוית האישית

תמרי : הקשר שלנו מאוד עמוק, שמעתי את הסיפורים בעבר, יש ביננו קרבה מיוחדת. אני מאחלת לסבתא בריאות טובה ואריכות חיים.

סבתא דורית מאחלת לי: להמשיך להיות אותה נכדה , בלי שינוי, בדיוק כמו שאני.