מאגר סיפורי מורשת

סיפור משפחתה של סבתא אילנה

ההורים של סבתא נולדו באירופה. אבא שלה נולד בבודפשט שבהונגריה ואימא שלה נולדה בצ'כיה. לאבא שלה קראו פריץ והוא עיברת אותו לשם אפרים, ולאמא שלה קראו טוני. ההורים של סבתא נפגשו והתחתנו בעיר צ'רנוביץ שהייתה עיר ברומניה, וחיו שם בגטו. יום אחד הודיעו בגטו שמי שרוצה לעזוב, יבוא להירשם, אמא של סבתא שלי וגיסתה, עמדו בתור. לסבתא טוני הייתה תחושה שמשהו לא תקין, היא הלכה לראש התור לבדוק מה עושים שם והיא ראתה שרושמים את כל הפרטים של בני המשפחה, העניין לא מצא חן בעיניה, והיא החליטה לעזוב את התור. הסתבר, שהתחושה שלה הייתה נכונה, כל אלה שהיו ברשימה נלקחו למחנות השמדה. לאמא של סבתא היה אח בשם יעקוב שיבר, שהיה מקורב לממשלה הרומנית. הוא הצליח להעביר את המשפחה לעיר הבירה בוקרשט.

טוני עבדה בבית חולים בבוקרשט. היא הייתה אחות, שהיה מקצוע מאוד חיוני בזמן המלחמה, היא גם ידעה טוב את השפה הרומנית והגרמנית, דבר שעזר להם לשרוד את תקופת המלחמה.

בבוקרשט היו עוצרות הרכבות שהובילו יהודים למחנות עבודה כדי להוריד את האנשים שהיו חולים. חלק מהעבודה של סבתא טוני היה לעלות יחד עם הרופא לרכבת לבדוק מי חולה. באחת הפעמים שעלתה ראתה את בעלה ברכבת, ואז היא לחשה לרופא וביקשה ממנו שיוריד אותו. הרופא אמר לאחראי שאפרים חולה וצריך להוריד אותו. וכך היא הצילה אותו מהשמדה.

בשנת 1944 הם קיבלו אישור לעלות לארץ (סרטיפיקט) בזכות הקשרים שהיו לאח של טוני, יעקוב שיבר, עם הממשלה הרומנית. הם לקחו איתם את ההורים של טוני. הסיבה שהיו צריכים רישיון עליה, היא שהבריטים שלטו בארץ, והם הגבילו את מספר העולים לארץ. (אלה שלא קיבלו רישיון, ורצו לעלות, עלו בצורה בלתי חוקית, אלה נקראו המעפילים)

סיפורה של סבתא אילנה

אני נולדתי בישראל בשנת 1946, בגבעת שמואל, אני גדולה  מהמדינה בשנתיים. אני נקראת על שם סבתא שלי, אמא של אבא שלי שקראו לה הלנה. ההורים שלי חיפשו שם עברי שדומה להלנה ונתנו לי את השם אילנה. אני הייתי הילדה הראשונה שנולדה בגבעת שמואל.

אמי עבדה כאחות בחדר ניתוח בבית חולים הדסה בתל אביב, ושם נולדתי. אחרי ארבע שנים נולד לי אח בשם אריק. הוא קרוי על שם אבא של אבא שלי שנקרא אריה(לייב). אבי עבד כמנהל חשבונות בחברות פרטיות. להוריי היה קשה להתקבל לעבודה בחברות ציבוריות וממשלתיות, כי הם לא היו שייכים למפלגת השלטון שהיתה אז מפא"י, (היום הם נקראים מפלגת העבודה). משפחתי היתה פעילה במפלגה שנקראה בית"ר (היום הם נקראים ליכוד). דודי, יעקוב שיבר, שהיה אח של אמי, היה נציב בית"ר ברומניה, היה חברו של מנחם בגין, וזאב ז'בוטינסקי שהיה ממייסדי בית"ר. הוא היה פעיל בהבאת מעפילים לארץ.

התעודה בחתימת יצחק שמיר, ראש ממשלת ישראל

בגיל תשע, עברנו לגור בנתניה, שם ביליתי את שנות ילדותי. נתניה ששוכנת על שפת הים, היתה בשנות השישים עיר נופש וקייט.

הפעילויות החברתיות ומשחקי הילדות היו מחוץ לבית (לא היתה אז טלוויזיה)  בילינו הרבה על שפת הים במשחקי מטקות, טיולי אופניים, גולות, וקלאס. אני גדלתי יחד עם המדינה. המדינה הייתה צעירה וענייה, באותה תקופה הגיעו הרבה עולים לארץ והיה צורך לדאוג להם לפרנסה, לדיור, לבריאות, למזון וחינוך. כדי להתמודד עם המצב, הממשלה הייתה מחלקת תלושים לצורכי יסוד למזון, לביגוד, ועוד. לתקופה הזאת קראו "תקופת הצנע". הוריי עבדו קשה כדי שלא יחסר לנו דבר. סיימתי את התיכון ולמדתי הוראה.

בצבא שרתי כמורה חיילת. בתקופה ההיא, בשנות השישים, היו חסרים מורים בבתי הספר ולכן לקחו חיילים למלא את החסר. הייתי מורה חיילת באשדוד בזמן מלחמת ששת הימים.

בשנות השבעים נישאתי לדני שמשפחתו הייתה מוותיקי פתח תקווה. אבא של דני, נעמן, נולד בעין גנים (שכונה בפתח תקווה), וכשהיו שואלים אותו איפה הוא נולד, הוא היה עונה, בממלכה העותומנית. כי הוא נולד בשנת 1916 בזמן שהטורקים שלטו בארץ. שם משפחתו של בעלי היה שוורצמן, אבל דני בעלי, התעקש לכתוב את שם המשפחה שברצמן. כשאני כותבת את שם משפחתי אני תמיד צריכה להסביר למה ב-ב', הסיבה לכך היא, שסבא של בעלי כתב ביידיש ולכן הוא כתב ב-ב', ובעלי רצה להמשיך את המסורת.

ההורים של נעמן, צבי וברכה, עלו לארץ בעליה שניה בשנת 1912 מרוסיה. הם היו צעירים בני עשרים עם מעט בגדים במזוודה, ושמיכת פוך. ההורים שלהם נתנו להם את השמיכה כי חשבו שמאוד קר בארץ. הם הגיעו באונייה לנמל יפו. בנמל חיכה אדם בשם הוצ'קין שהיה בעל פרדסים בעין גנים בפתח תקווה. הוא חיפש פועלים עבריים שיעבדו אצלו בפרדס, כי הוא דגל בעבודה עברית ורצה לעזור לעולים שבאו לארץ. כשמר הוצ'קין ראה את הזוג הצעיר יורד מהאנייה, ניגש אליהם ושאל אותם לאן הם באו, צבי ענה לו שהם באו לארץ יהודה. הוא שאל אותם אם הם מוכנים לבוא לעבוד אצלו והם הסכימו וכך הם הגיעו לעין גנים. משפחת הוצ'קין סידרה להם חדר ברפת עם מיטת ברזל והשולחן היה ארגז תפוזים. שם נולד סבא נעמן. (שהוא הסבא רבא של יעל).

את הסיפורים האלה שמעתי מפיו של נעמן והוא גם העלה אותם על הכתב. והנה ציטוט: "לימים ספרה לי אמי כך: התחלנו את חיינו הצעירים בארץ חדשה מתוך נימת בטחון ואמונה באדם ובחברה החדשה שלנו לארץ, ושם ברפת, כסמל להתחדשות ולהיקלטות בחיינו המתחדשים ובעלי הערכים, ילדתי את בני וקראתי לו נעמן". סבא צבי היה מורה במקצועו בחוץ לארץ הוא לימד עברית ובארץ הוא קיבל עבודה בבית דפוס בתל אביב. וסבתא ברכה עבדה בקטיף בפרדס. צבי רצה שנעמן בנו ילמד חקלאות אז הוא שלח אותו ללמוד בבן שמן שהיה בית ספר חקלאי. (נעמן זכה להיות המדריך של שמעון פרס).

באחד הימים צבי קיבל הצעה להקים מושב חדש ליד ראשון לציון, הם קיבלו את ההצעה והיו בין המקימים הראשונים של מושב נטעים. המשק קיים עד היום, ושייך לזיו, הנכד של צבי וברכה, זהו משק של  גידולים אורגנים שנקרא היום "משק שוורצמן".

נעמן נשא לאישה את ניוסיה (נחמה) שהגיעה גם היא בגיל צעיר מרוסיה. היא רצתה לגור בעיר, ונעמן אהב את חיי המושב, הם מצאו פשרה, עזבו את נטעים ועברו לגור בכפר גנים שהייתה מועצה ליד פתח תקווה, שהייתה כבר עיר. לימים, כפר גנים הפכה להיות שכונה של פתח תקווה.

בגיל 40 החליט נעמן ללמוד הוראה והפך להיות מורה. הוא הקים את בית ספר "שיפר" בפתח תקווה.

לאחר נישואי לדני, עברתי לגור בפתח תקווה שם נולדו ילדיי. נמי, אמא של יעל, ועדו, דוד של יעל. אני גרה בפתח תקווה עד היום ושם עבדתי כמורה ומדריכה להוראת הקריאה במשך שלושים שנה.

דני בעלי היה מהנדס אזרחי, הוא עבד 12 שנה בעיריית פ"ת כמנהל מחלקת כבישים. בגיל 40 החליט לעשות הסבה מקצועית ולמד עריכת דין. כשסיים את הלימודים, עזב את העירייה ופתח משרד עורכי דין.

היום אני גמלאית. ובמשך הזמן פיתחתי לי תחביבים כמו  עיצובי שולחן לחגים ולימי הולדת, אפיית עוגות ועוגיות, עיסוק בספורט כמו יוגה, ואני גם אוהבת לאסוף פריטים ישנים וחלק מהם שמרתי מסבי וסבתי ומהוריי וחלק אני רוכשת כגון פתילה, פרימוס, ומנורה כחולה. אני גם אוהבת מאוד לשחק ברידג'.

הקשר שלי עם סבתא

הזיכרון הראשון שלי עם סבתא היה כשהייתי בגן. אני זוכרת את עוגת יום ההולדת שהיא הכינה לי. אהבתי להסתכל על סבתא מכינה את העוגות והחלטתי שאני רוצה לנסות להכין איתה עוגה. מאוד אהבתי לאפות איתה. כבר חמש שנים שאנחנו אופות ביחד, עוגות, עוגיות, וקינוחים. אני גם אוהבת לשחק עם סבתא כל מיני משחקי קופסא למשל משחק הזיכרון, צוללות, דמקה ועוד. אני גם נעזרת בה להתכונן למבחנים. ואני לומדת ממנה דברים חדשים מפני שיש לה הרבה ניסיון. אני וסבתא גם אוהבות לערוך ולעצב ביחד שולחנות לכבוד החגים וימי ההולדת.

במהלך העבודה למדתי הרבה מאוד דברים חדשים על המשפחה של סבתא משני הצדדים ועל סבתא אני מבקרת עם ההורים שלי וסבתא שלי לפעמים במשק שוורצמן אבל אף פעם לא ידעתי מה ההיסטוריה של המשק ועכשיו אני כן יודעת.

הקשר שלי עם יעל

יעל היא הנכדה השלישית והקטנה שלי. כשנולדה הנכדה הראשונה שלי, יובל, לפני עשרים שנה הגעתי להחלטה להקדיש להם יום בשבוע ואני מקפידה לעשות את זה עד היום. אני מגיעה אליהם כל יום רביעי ומכינה ארוחת צהריים חמה, לוקחת את יעל מבית הספר, מתכוננים למבחן, אם יש, מסיעה לחוגים, אם צריך, משתדלת להיות מעורבת בצורה חיובית בחייה כמה שיותר. בחופשות היא באה אלי למספר ימים כשהייתה מאוד קטנה הייתה מבקשת להכין עוגיות. היום היא עוזרת לי בעריכת קניות, ובהתמצאות במחשב. יש לנו כמה אהבות משותפות כמו למשל טיול שקניון, ריקוד, נגינה ואהבה לבעלי חיים יעל היא ילדה מאוד יצירתית יש לה כישרון הבעה וכתיבה יוצא מן הכלל, כבר בכיתה א' היא כתב סיפורים שמחתי מאוד כשיעל פנתה אליי ושאלה אם אני רוצה להשתתף בפרוייקט הרב דורי. וכמובן שנענתי בשמחה.

יעל היא דור רביעי בארץ מצד אמא שלה ודור שני בארץ מצד האבא, היא בעצם נוצרת בתוכה את שורשי העם היהודי ממזרח ומערב. השורשים של ליאור, אבא של יעל, הם מעיראק, והשורשים של נמי, אמא של יעל, הם ממערב אירופה, הממלכה האוסטרו-הונגרית.

אני שמחה שיעל זוכה ללמוד בבית ספר רבין שמבין את החשיבות של יצירת הקשר בין הדור הצעיר לדור המבוגר דרך סיפורי האבות. אני רוצה להודות למנהלת בית הספר מזל, ולמורה קרן, על שנתנו לי את ההזדמנות להשתתף בפרוייקט החשוב הזה. יישר כוח!

אין לנו עתיד בלי עבר.

 הזוית האישית

יעל: במהלך העבודה למדתי הרבה מאוד דברים חדשים על המשפחה של סבתא משני הצדדים ועל סבתא אני מבקרת עם ההורים שלי וסבתא שלי לפעמים במשק שוורצמן אבל אף פעם לא ידעתי מה ההיסטוריה של המשק ועכשיו אני כן יודעת.

אילנה: יעל היא דור רביעי בארץ מצד אימא שלה ודור שני בארץ מצד האבא, היא בעצם נוצרת בתוכה את שורשי העם היהודי ממזרח ומערב. השורשים של ליאור, אבא של יעל, הם מעיראק, והשורשים של אמי, אמא של יעל, הם ממערב אירופה, הממלכה האוסטרו-הונגרית.