מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של סבתא רבתא אלישבע

לסבי עובדיה פרלמן היו שני הורים: אימא בשם אלישבע, ואבא בשם מיכאל שכינויו היה 'מכל'. סבתא רבתא שלי, אלישבע, נולדה בגרמניה בברלין ועלתה לארץ על האונייה patria. פַּאטְרִיָּה (בלטינית: Patria, 'מולדת') הייתה אוניית גירוש בריטית שרוכזו עליה מעפילים משלוש אוניות שנתפסו בנובמבר 1940 ליד חופי ארץ ישראל, במטרה לגרשם למאוריציוס. על מנת לעכב את הגירוש הטמינה "ההגנה" פצצה באונייה בעת שזו עגנה בנמל חיפה, במטרה לגרום לה נזק קל אך הנזק היה גדול מהמתוכנן, האונייה טבעה ב-25 בנובמבר 1940. עקב כך טבעו למעלה מ-200 מעפילים ו-50 חיילים בריטים (ויקיפדיה). הם עלו על האונייה יחד עם חבר קיבוץ נוסף שקראו לו יוסף וולף. אשתו של יוסף וולף הייתה בת דודה של סבא מיכאל. (אימא של סבא מכל הייתה אחות של אימא של אשתו של יוסף וולף, שמה היה האני).

דפיקה בדלת: אורחת מן העבר

שנתיים לפני שסבתא אלישבע נפטרה, יום אחד דפקו על דלת ביתה ובפתח הדלת עמדה אישה קשישה. סבתה אלישבע מאוד התרגשה, כי אישה זו למדה איתה בבית הספר היסודי בברלין. מה הביא אישה זאת לבוא לסבתא אלישבע אחרי כל כך הרבה שנים? אישה זאת נשארה בגרמניה ולרוע מזלה נשלחה לאושוויץ, מחנה ריכוז של הגרמנים. היא שרדה את המחנה ומכל ציודה שנלקח ממנה הצליחה להסתיר פמוטים מבית הוריה. היא שמרה על הפמוטים שנים רבות, וכשהזדקנה והיא ערירית ללא משפחה וילדים חיפשה למי לתת את הפמוטים לשמרם. היא הצליחה לאתר את סבתא אלישבע וביקשה ממנה בקשה קטנה, אבל גדולה: אם לא קשה לה להדליק כל שבת נרות בפמוטים אלה.

סבתא אלישבע לקחה את הפמוטים, נרגשת מאוד מהמפגש. הן ישבו זמן רב וסיפרו אחת לשנייה את קורות חייהם. האישה הלכה לה לדרכה וסבתא אלישבע גנזה את הפמוטים בארון. לפני שנפטרה נתנה את הפמוטים לסבתא שרה וסבתא שרה מדליקה בהם נרות כל שבת עם סבא עובדיה.

סבתא רבתא אלישבע

הסיפור של עובדיה פרלמן

סבא עובדיה, בן 71, גר בקבוצת יבנה, נשוי לשרה פרלמן. סבא עובדיה נולד בקבוצת יבנה, להוריו סבא רבא מיכאל ולסבתא רבתא אלישבע. סבא רבא מיכאל וסבתא רבתא אלישבע היו ממקימי הקיבוץ. הם באו לארץ בשנות השלושים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. סבא רבא גדל בהמבורג וסבתא רבתא גדלה בברלין. סבא עובדיה גדל בקיבוץ למשפחה של חמישה בנים: יגאל, בנימין ז"ל, עובדיה, נתנאל ויהונדב. בנימין ז"ל (כינויו היה פ'ינצה) נפל במלחמת יום כיפור בסיני, חודש אחרי שהתחתן.

סבא עובדיה וסבתא שרה גרים בקיבוץ כל השנים, נולדו להם שלוש בנות: שרון, ענת (אמי), ושולמית (שם החיבה שלה הוא שושו). לשרון שלושה ילדים: מאיה ,אמיר ושיר. לענת שלושה ילדים: נעמי (אני), איתן ואסף. לשושו שלושה ילדים :נועם, מיקה ועופרי.

סבא עובדיה גדל בקיבוץ בלינה משותפת, הבית הראשון שגדל בו היה צריף. עד היום יש שם שדרת ברושים בת שמונים שנה .הייתה לו ילדות מאושרת וזיכרונות טובים, למרות שחיו בצניעות רבה. הילדים ישנו בבית ילדים וסבא סיפר שאהב לקרוא (עד היום). אחרי ששומר הלילה הלך סבא היה יושב בשירותים כל הלילה וקורא..

סבא רבא מכל (מיכאל)

סבא רבא מכל היה איש רב פעלים: מלחין, מורה לספורט, מילא תפקידים בקיבוץ, לימד מוזיקה, הדריך הכשרות בני עקיבא והלחין את המנון התנועה, כתב טעמי מקרא שהפך למפעל חייו. הוא נולד בגרמניה, בעיר המבורג. כשפרצה מלחמת העולם השנייה הסתתר בבית של איכרים ומאוד סבל. תקופה זו הפכה לטראומתית עבורו כל החיים. לימים שכל  את בנו פינצ'ה ואז חרב עליו עולמו.

מיכאל עלה בעליית נוער והוביל שנים רבות כמחנך ומורה למוזיקה דורות רבים. כמו כן הוא פיתח שיטה ייחודית ללימוד טעמי המקרא. הוא דבק בכתיבת טעמי מקרא עד יומו האחרון.

סבא רבא וסבתא רבתא

סבא רבא יצחק

סבא רבא יצחק נולד בהונגריה וגדל בכפר שנקרא טוש. אמו נישאה לאביו לאחר שהתאלמנה, סבא רבא יצחק נולד לאבא חדש. לאמו היו שני ילדים מנשואים ראשונים, היא גרה בקישורדא ועברה לטוש. סבתא שרה פגשה איש שהכיר את הסבתא מקישורדא כי הוא גם נולד שם. בכפר בו גדל סבא רבא יצחק היו חסידים שהתעסקו במסחר, בסוסים, ובייצור יין. בכפר היו 400 משפחות כולן יהודיות, לסבא רבא יצחק הייתה משפחה גדולה מורחבת בכפר. למשפחה היה פונדק דרכים ומתפרה גדולה. בטיול שורשים שסבתא שרה עשתה היא פגשה אנשים שגרו שם וזכרו את המשפחה. סבא רבא יצחק גדל בבית חסידי. לאחר השואה נשאר דתי ולא חסיד. גם אנשים לא חסידים התפללו בשטיבל.

לסבא יצחק יש סיפור גבורה מהשואה: אבא שלו ניסה להציל אותו מאימת הגרמנים (הנאצים), נתן לו כסף ושלח אותו לבודפשט עיר הבירה להסתתר בחזות של נער גוי. הוא התגלח, הוריד את הפאות שהיו לו ולמד אגרוף וקונדיטוריה. זה לא הציל אותו: ממישהו הלשין עליו והנאצים לקחו אותו לאושוויץ, שם עבר למחנה עבודה על אדמת יוגוסלביה. לקראת השחרור פרצה שמועה שהולכים להשמיד את כל היהודים במחנה, סבא ארגן קבוצה של עשרה בחורים שחפרו מנהרה מתחת לאדמה, ברחו לחופש וניצלו.

מאלבום התמונות

סבתא רבתא לאה

לאה נולדה בשנת 1923 ברומניה, בחבל ארץ שנקראת טרנסלבניה, זהו אזור שהיה שיך לממלכת האוסטרו-הונגרית. היא למדה בבית ספר גרמני עד שהנאצים עלו לשלטון ברומניה וגרשו את היהודים. סבתא לאה הייתה במחנה ריכוז אושוויץ שבו שהתה שנתיים. שנה הייתה במחנה עבודה על אדמת צ'כיה. היא הכירה את סבא רבא יצחק באיטליה במחנה מעבר, הם התחתנו ברומא ועלו לארץ. סבתא רבתא לאה וסבא רבא יצחק גרו מספר שנים בלוד ואחר כך עברו לפלורנטין, סבתא שרה גרה לפלורנטין עד אחרי הצבא.

מאלבום התמונות

זכרונות של סבתא שרה מהחגים

ראש השנה: חודש אלול הוא חודש של סליחות. ברחוב בו סבתא שרה גרה היו שישה בתי כנסת קטנים, למעט אחד גדול שהיה ספרדי. הוא היה מפואר וסבתא שרה מתגעגעת לקולות של המתפללים בחודש של סליחות. כל בוקר בארבע פתחו בשירת סליחות בשפת הלאדינו, סבא רבא יצחק התפלל בשטיבל קטן של מזרח אירופה. האשכנזים התפללו וקראו סליחות שבוע לפני ראש השנה, הם התפללו בשטיבלים. סוכות: סבתא שרה גרה בקומה שלישית, מתחת לגג גדול שם בנינו את הסוכה עד היום (מעל 60 שנה). סבתא עדיין שומרת קישוטים מהסוכה שנבנתה בגג. הייתה להם סוכה לתפארת. אח של סבתא ישן בסוכה עם סבא רבא יצחק. היתרון של סוכה בגג היה המקום המרחב. בשלושת הרגלים תמיד סבתא נסעה לבקר דודים בירושלים, אז לא היה רכב לכן הם נסעו ברכבת. הייתה לסבתה בת דודה שגרה בעמק רפאים. חנוכה: לסבתא שרה יש תמונה של סבא יצחק מדליק חנוכייה בגן, סבתא שרה עומדת גאה לידו. סבתא רבתא לאה הכנה לביבות מעולות. פורים: סבתא שרה זוכרת את תהלוכת פורים וכילדה חלמה שיום אחד כשהיא תהיה גדולה היא תהיה שחקנית, ותוכל להחליף תחפושות כל היום.

הזוית האישית

נעמי: לי הייתה עבודה נפלאה עם סבתי (שרה לייטנר פרלמן), נהניתי מאוד ולמדתי מילים חדשות כגון-שטיבל וכו'. למדתי את הסיפור של משפחתי ולמדתי איך הם שרדו באותו הזמן.

שרה פרלמן לייטנר: נהניתי מאוד מהמפגש עם נעמי, זה איפשר זמן איכות שלא יסולא בפז, סיפורים של הסבים והסבתות בתכנית היו מרתקים, סיפורי עלייה ואחיזה בארץ. אני מודה ושמחה שניתנה לי הזדמנות שכזאת ומקווה שעוד יהיו כאלה בהמשך.