מאגר סיפורי מורשת

שמי יעקב גרינברג, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי. סיפורי עוסק בילדותי על רקע תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל וקום המדינה, להלן:

בזמן שהייתי ילד בארץ שלטו האנגלים, היה להם מחנה בכניסה לזכרון יעקב ומדי פעם הייתה עוברת מכונית, קראו לזה אז קומנקה. המכונית הזו הייתה מודיעה שיש עוצר: עוצר זה שמודיעים להיכנס לבתים והיה אסור אפילו להסתכל מהחלון, כי מי שהיה מציץ מהחלון או יוצא מהבית היו יורים בו. אבל היה לנו בית עם חלון ממש צמוד לכביש, ואת החלון היינו משאירים קצת פתוח והיינו מציצים לבחוץ. בנוסף, היו לנו גם מעשי קונדס: בזמנו לא היה טלפונים, והאנגלים על מנת להתקשר אחד לשני היו מעבירים חוט עם טלפון על מנת לדבר מצד לצד, הייתה שפופרת. אנחנו תמיד היינו יוצאים החוצה ומנתקים להם את החוטים והם מיד היו מתחילים לחפש איך זה קרה ואיפה זה נעשה, עד שנגמרה התקופה של העוצר.

האנגלים אהבו לשחק כדורגל. הם היו באים לשחק כדורגל, אנחנו עלינו להם על המכוניות והגדולים ביקשו מאיתנו לקחת להם את הדברים, אם נמצא אקדח, אם נמצא סכין – לקחת את זה ולרוץ לכיוון החורשה, שם היה ספסל אבן ומתחת לספסל היה חור – היינו מחביאים שם. בזמני היו יוצאים לגינה הציבורית, בית הספר שלנו הפך כיום למוזיאון. והיינו בהפסקות משחקים בכדור והבנות היו רוקדות. בזמנו היו ריקודי הורה והיינו מתחבאים אחד לשני בתוך שדה החרציות, היינו קוטפים ואוכלים, גם טעים וגם מתוק.

אני בילדותי

לאחר הכרזת המדינה בן גוריון היה ראש הממשלה. כשבן גוריון היה מדבר ברדיו כולם היו בשקט, אנחנו כבר הרגשנו שמתחילה לקום המדינה לפי ההודעות ברדיו. הערבים אומנם התנגדו לזה,  ואז הייתה תכנית החלוקה, רצו לחלק את הארץ לשניים, חלק לנו, וחלק לערבים. הערבים התנגדו בכוח ופתחו נגדנו במלחמה, כך החלה מלחמת העצמאות.

הזוית האישית

יעקב גרינברג השתתף בתכנית הקשר הרב דורי ותועד על ידי נכדתו, מאיה גרינברג. התכנית נערכה בבית הספר ניצנים, תל אביב-יפו, התשע״ט.