מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי של סבא  וסבתא עם יהונתן ענבר

סבא אביעד וינשטיין נולד בשנת 1945 בישראל, ירושלים. סבתא רות וינשטיין, לבית בורג, נולדה בשנת 1946 גם בישראל בעיר חיפה.

סבא מספר: "נולדתי בסוף מלחמת העולם השנייה ביום שנפלה הפצצה על הירושימה. במלחמת העצמאות, כשהייתי בן 3  ירושלים הייתה במצור, בירושלים בזמן מלחמת העצמאות אי אפשר היה להגיע לירושלים כי הערבים ירו על האוטובוסים בכביש והרבה משוריינים ניפגעו ואפשר לראות אותם עד היום בשער הגיא, כשנוסעים בדרך לירושלים. זה היה המצור. בירושלים, לא היה אוכל, אז שלחו אותי לדודים בתל אביב. גרנו בקריית יובל ולמדתי בבית ספר אגרון. היה לי כלב שקראו לו זריז ויש לי אח ואחות."

סבתא מספרת: אני נולדתי  בחיפה ליד הים, אבא שלי עבד בנמל. כשהייתי בת 4 עברנו לגור בכרמל ולמדתי בבית ספר זיכרון יוסף . יש לי אחות אחת.. אבא שלי היה מלח על ספינת דיגים . אחר כך הוא היה בין בוני הנמל ועזר בהבאת עולים מאירופה. גרנו ליד הבסיס הבריטי בבת גלים וכשפרצה מלחמת העצמאות, כל החיילים עזבו את הבסיס ולפני כן שרפו את כל המסמכים ופרצה שריפה גדולה. באותו יום יצאנו כולם לראות את הבריטים עוזבים ועולים על האניות בדרך הביתה. זאת הייתה שמחה גדולה ואנשים התחילו לרקוד ברחובות.

כשהייתי בת 10 שמענו לילה אחד קולות פיצוץ, "בומים" חזקים. אבא שלי לא היה בבית ואמא שלי העירה את אחותי ואותי ואמרה לנו שלא נפחד ושיש אוניה מצרית בים והיא מפציצה את חיפה ואנחנו צריכים ללכת לשכנה כי לא היה לנו מקלט בבית. רצנו למקלט בבית של השכנה, זאת הייתה מלחמת סיני. אחרי שסיימתי בית ספר תיכון התגייסתי  לצבא ושרתתי בחיל הים.  אחר כך עברתי לגור בירושלים ולמדתי להיות עובדת מעבדה. פגשתי את סבא עדי (אביעד) במלחמת ששת הימים, באמצע המלחמה".

סבא עדי: "אני הייתי בצבא בחיל הנדסה. במלחמת ששת הימים פרקנו מוקשים בירושלים ליד הר ציון. במלחמת יום כיפור שלחו אותנו למדבר מעבר לתעלה המצרית. נתנו לנו כלובים עם זבובים והיינו צריכים לשמור עליהם ולתת להם מים. אמרו לנו שאם הזבובים ימותו זה סימן שהתקיפו אותנו בפצצות גז מסוכן. מה שקרה ששמנו לב שהזבובים מתים מהחום ולא יכולנו לדעת אם יש פצצות גז או לא וכל התוכנית השתבשה.

הזוית האישית

פגשתי את סבא עדי (אביעד) במלחמת ששת הימים, באמצע המלחמה".