מאגר סיפורי מורשת

אני דליה ממן סבתא של איתמר. נולדתי באלכסנדריה שבמצרים ב1949.

אלכסנדריה היא עיר נמל גדולה במצרים, השנייה בגודלה בערי המדינה, ובעלת היסטוריה עתיקה. היא שוכנת על חוף הים התיכון, סמוך לשפך הזרוע המערבית של דלתת הנילוס, וכ-208 ק"מ צפון-מערבית מקהיר. נכון לשנת 2018, אוכלוסייתה של אלכסנדריה מונה 5.2 מיליון תושבים. ויקיפדיה

הורי פלורה ואברהם -נינו בן אהרון, הגיעו ממצרים בשנת 1949. אני הייתי אז בת חודש ימים.

הגענו באוניה, לנמל חיפה ומשם הפנו אותנו למחנה של עולים. הוריי רצו לגור בעכו כי היא הזכירה להם את אלכסנדריה, עיר נמל וחוף ים מקסים, ודגי ים שאהבו מאוד לאכול, בעיקר על האש.

כשהגענו ארצה קיבלנו אוהל אותו חלקנו עם עוד משפחה – משפחת פיטוסי שעד היום אנחנו הילדים בקשר מזה שבעים שנה. שירותים משותפים היו מחוץ לאוהלים. כל משפחה קבלה תלושי מזון לזמן קצוב איתם היו צריכים להסתדר. אבי עבד בסלילת כבישים, אמי גדלה אותנו. בשלב מאוחר יותר עברנו לגור בצריף. בצריף גרנו והיינו כולנו באותו החדר. מקלחת ושירותים היו מחוץ לצריף. הייתה לנו חצר מקסימה. גידלנו ירקות בהם השתמשנו להכנת האוכל. כמו כן היו לנו תרנגולות וברווזים. אני ישנתי במיטה מתקפלת שהוצבה בכניסה לבית. המיטה הייתה נפתחת בלילה ונסגרת בבוקר, ולא היתה לי פרטיות.

אימי עבדה בחדר האוכל בבית הספר. אחי ואני עזרנו לה לשטוף כלים, ובכל יום כשחזרתי מבית הספר, לאחר שאכלתי שטפתי את כל הבית. את בגדיי הנקיים המעטים, כיבסתי בעצמי, ולקחתי חלק בכל מה שקשור לדאגה לבית.

שמי המקורי הוא מתילדה על שם סבתי מצד אבא. כשהלכתי לגן הגננת ביקשה מהוריי לקרוא לי בשם עברי ומאז קוראים לי דליה. במסגרת שירותי הצבאי נשלחתי לעבוד כגננת במשמר הירדן. גרתי בדירת מורות חיילות בחצור הגלילית שם הכרתי את אהרון, לו הייתי נשואה ארבעים שנה. גרנו בראש פינה, נולדו לנו ארבעה ילדים ושנים עשר נכדים. לצערנו אהרון נפטר בשנת 2010. אהרון היה איש טוב לב חרוץ מאוד. מלח הארץ.

הזווית האישית

סבתא דליה והנכד איתמר השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי, בבית ספר וילקומיץ בראש פינה בשנת תשפ"א.