מאגר סיפורי מורשת

תכנית הקשר הרב דורי, סיפורו של צביקה שורצבורג. סבא צביקה מספר למאור:

סבי יעקב וסבתי הינדה עלו מאוקראינה שברוסיה לישראל דרך תורכיה כל המשפחה שמנתה עשרים איש הם עלו מהעיר התחתית דרך חליסה ( תל עמל היום ) בעגלות עם סוסים שנקראו דליז'נסים עם פרדות בנווה שאנן זה היה בשנת 1922 שם הקימו שבתחילה היו מפחונים ואוהלים כמו כן גדלו בחצרים עופות ועיזים ופרות כל זה היה ברחוב טרומפלדור של היום איפה שיש עכשיו חניות ירקות ופיצות ונבנית חנות חדשה למשפחתנו היה רפת עם פרות שהם את החלב חילקה דודתי מבית לבית.

אבי היה אז בן 12 שחילק מים לתושבים שכונה הבאר הייתה איפה שהיום היכל הספורט רוממה הלימודים היו בנווה שאנן בדירת חדר ברחוב התיכון של היום כשהתבגר אבי עבד בכל מיני עבודות מזדמנות לבסוף פתח חנות מכולת הראשונה בנווה שאנן כיום זה רחוב הגליל 41 כיום זה בית הארכה רוצילד. שם גם היה טיפת חלב קונדיטוריה מכולת ודירת מגורים הבית נבנה בשנת 1925 וקיים עד היום. ליד הבית הזה היה הבית הוורוד שבו גרו המהנדסים שבנו את בתי הזיקוק בחיפה הם היו מהנדסים אנגלים שבאו במיוחד לבנות את בתי הזיקוק.

בתחילת השכונה היה מחנה צבאי של האנגלים שבו היינו משחקים על רשתות ההסוואה .אבי הכיר את אימי שגרה בתל עמל הפגישות נערכו כשאבי היה יורד ברגל לתל עמל לפגוש את אמי. אמי הגיעה מפולניה עם משפחתה היא הייתה אז בגיל 12 והם הגיעו לתל עמל ישר והם גרו בצריף .

אבי גצי התחתן עם אמי חיה בשנת 1932 אחרי שלוש שנים אני נולדתי הבן הבכור ב1935 אחי יעקב ז"ל שנהרג במלחמת יום הכיפור ברמת הגולן הוא היה מג"ד גדוד 12 של גולני הוא נולד בשנת 1942. אחי ברוך נולד בשנת 1948.

אבי בנה בית ברחוב הגליל 30 א ואז העביר את החנות לבית שבנה זה היה בשנת 1938 החנות הייתה בחזית ומאחור אנחנו גרנו ואני גר עד היום באותו מקום. בשכונה היו בתים בודדים המרחק ביניהם היה כשלושים מטר והיינו משחקים בין השיחים שגדלו בין הבתים. היה גם מגרש כדורגל שבו היינו משחקים התל עמלים נגד הנווה שאננים קראו לו מגרש הנצח ליד בית כנסת רמב"ם קופת חולים כללית הייתה בצריף בחצר בית הכנסת .ועכשיו זה קופת חולים יוליסבורגר ברחוב הבנים.

בשנת 1948 במלחמת השחרור נהרגו הרבה חיילים מהנווה שאנן ובגלל זה בנו את גן הבנים ושם יש גלעד לזכרם ובו מתקיימים עד היום טקסי זיכרון. בשנת 1955 הכרתי את מי שעתידה להיות אשתי ברפאל במקום עבודתי אני עבדתי ברפאל מגיל 14 עד גיל 56 שאז פרשתי לגמלאות.

בשנת 1958 התחתנתי עם שושנה כנעני מקריית חיים ונולדו להם שלושה ילדים מלי דלית וקובי והם הביאו לנו חמישה נכדים. 

העשרה

דיליזַ'נְס: "דיליזַ'נְס (מצרפתית: Diligence, שקדנות, התמדה. בערבית: "חנטור" (עגלה) ובעברית: "מהירה"‏[1]) הייתה כרכרת נוסעים ובה מקום לשישה עד עשרה נוסעים שהייתה רתומה לשני סוסים (בעיר, במישור או בדרך טובה) או שלושה (בדרכים בין-עירוניות ובעליות) והיוותה את אמצעי התחבורה הציבורית העיקרי בארץ ישראל בין אמצע המאה ה-19 לראשית המאה ה-20.

מורה מובילת תכנית בביה"ס יזרעאליה, אסנת שיינברגמדריכה יישובית ענבל ברגב

תשע"ו