מאגר סיפורי מורשת

ילדות ומשפחה

נולדתי בתאריך 13 בדצמבר 1964 בעיר זפורוזיה שבאוקראינה. הייתי הבכורה ועזרתי לאימא בכל מטלות הבית. כשאחותי נולדה טיפלתי בה ועזרתי לגדלה, מגיל צעיר היא הייתה די חולנית, לכן נאלצתי לעזור לאימא לטפל בה. לקחתי אותה לגן ילדים ולקחתי אותה מהגן הביתה. גדלתי באוקראינה בבית עם שלושה חדרים שעשוי מאבנים עד גיל חמש. בבית התגוררו ארבעה אנשים. הגן שלמדתי בו היה בעיר ולעתים נערכו בו מסיבות וטקסים, אבל לאכול מאכלים מסוימים לא אהבתי. באוקראינה לא היו לבתי הספר שמות לכן בתי הספר נקראו במספרים. מספר בית הספר שלי היה 68. בבית הספר סיימתי 8 שנות לימוד ואחר כך למדתי במכללה במשך 4 שנים. בילדותי היו לי בובות שתפרתי להן בגדים, כריות ושמיכות. את הבובות קנתה לי אימא במחיר נמוך. בתקופת ילדותי הייתי משחקת בחצר עם חברותיי בחבל קפיצה ,פינג פונג וגם גלשתי על קרח. בילדותי שרתי שירים רוסיים ששרו אותם בטלוויזיה. כיום אני לא שרה את השירים האלה, אבל עדיין זוכרת את המילים. האירועים הכי משמחים היו בקייטנה ובמכללה, כאשר היו עורכים טקסים מצחיקים ועוזרים בכפרים לקטוף ירקות.

עבודה, השכלה ונישואין

מקום העבודה הראשון בו עבדתי היה במפעל גדול שייצר מנועי מטוסים. רכשתי השכלה טכנית אבל כשהייתי צעירה לא תכננתי לעסוק במקצוע זה. רצתי ללמוד אנגלית ועברית ברמה גבוהה, וגם ללמוד מחשבים.  עבדתי שם משנת 1984 עד שנת 1996. כיום אני לא עוסקת במקצוע זה, אבל עסקתי בו במשך שניים עשר שנים.

הכרתי את בעלי באירוע מוזיקלי לצעירים ובשנת 1984 התחתנו. לאחר החתונה הייתה מסיבה במסעדה. שם המשפחה שלי שונה בתאריך 21 באפריל 1984 מאיסיינקו לפנצנקו. כשנולד הילד הראשון הייתי בת 20 ובעלי היה בן 22. לאחר שנתיים נולד בננו הצעיר.

עלייה לארץ והתאקלמות בישראל

עליתי לארץ בשנת 1996 בגיל 32 עם המשפחה. הייתה הרבה מוטיבציה, אנרגיה ורצון להתחיל חיים חדשים בישראל, כי באוקראינה היה קשה לחיות. אנשים לא עבדו בצורה עקבית וגם אלו שעבדו במפעלים – לא שילמו להם משכורת. מאז שעליתי לישראל מאוקראינה עד היום לא יצאתי לחו"ל. ילדיי ונכדיי גרים בארץ. בחגים ובימי הולדת אנו נוהגים לחגוג בבית יחד עם כל בני המשפחה. ארתור הוא הנכד היחיד שלי, הוא מגיע לבקר אותי לעיתים ואנו נפגשים גם בשבתות. סדר היום שלי הוא לקום בחמש בבוקר ולשתות תה או קפה עם סנדוויץ'. לאחר מכן אני נוסעת לעבודה במפעל, בשעה 17:00 בערב אני מסיימת לעבוד וחוזרת הביתה. אני נחה חצי שעה והולכת לעבודה שנייה שמתחילה בשעה 19:00, שם אני עוזרת לקשישה בעבודות הבית עד השעה 21:00. בימי שישי אני מקדישה את היום לעבודות הבית ויום שבת – זהו יום מנוחה, בו אני נהנית לצפות בטלוויזיה ולנוח.

הזוית האישית

הנכד ארתור: היה לי מעניין ללמוד על מקום הלידה של סבתא שלי ולמדתי הרבה דברים על תקופת ילדותה ועל חייה.

סבתא סבטלנה: נהניתי להכין את העבודה עם הנכד שלי, אני חושבת שזה מאוד מקרב ומגבש.