מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור ילדותה של סבתא כדורי – וינברג

אנחנו בקשר הרב דורי
עגלה מתקופת 1952 והצריף במעברת עמישב
העליה מעירק והמעבר מהצריף למגורי קבע

שמי רחל וינברג (כדורי) סבתא של צח גומא. הורי אברהם וצביה כדורי, נולדו בשנת  1919, הורי עלו לארץ ישראל בשנת 1951 סיפ מעירק עם שלושה ילדים וסבתא רבתא ששמה רחל (קראו לי בשמה). שמות האחים שלי: אח בכור אדמונד (אדי), לאחות אחת קראו סועד, בבית בספר שינו את שמה לטובה. לאחות שניה קראו סוהם, בגן שינו את שמה לרותי.

כאשר הגיעו לארץ נשלחו לשער עלייה שם הם גרו חודשיים באוהלים, הם קבלו כעולים חדשים מיטות ברזל, מזרוני קש ושמיכות ישנות, שתמורתם היו צריכים לשלם בתשלומים, חלקו להם תלושים כדי לקבל ארוחות תמורתם, היו עומדים בתור כדי לקבל אוכל. משם עברו למעברת עמישב בפתח תקוה קיבלו שני צריפים.

בתאריך 14.05.52 נולדתי בצריף, זה היה יום של גשמי זלעפות, ירדו כמויות אדירות של מים שזה גרם לשיטפונות עם סחף של בוץ, המים הגיעו לגובה של חצי מטר. בשעה עשר בלילה אמי חשה בצירים, מה עושים אין טלפון, אין רכב איך מזעיקים עזרה? אבי יצא רגלית עד מרכז פתח תקוה להזעיק אמבולנס. הוא רץ בתוך השלוליות מים שהגיעו עד הברכיים. בנתיים היו לאמי צירים חזקים והשכנה עזרה לה ללדת, שאבי הגיע עם האמבולנס לא היה הרבה מה לעשות חוץ מלקחת אותי ואת אמי לבית החולים דונולו ביפו.

במעברה היו חיים קשים, היינו הולכים לכפר סירקין שנמצא קרוב לעמישב לקנות חלב וביצים, השרותיים היו בחצר מרחק של כ-10 מטר מהצריף, שזה היה בעצם מבנה עץ קטן עם בור בלי מים. להתרחץ היו מחממים מים בסיר גדול, יושבים בגיגית ושופכים מים מהסיר, לא היה חשמל התאורה הייתה עם עששית, לבשל היו מבשלים עם פתליות.

במעברת עמישב גרנו שש שנים, אבי עבד בדואר כדי לפרנס את המשפחה, בתחילה היה דור, חילק מכתבים ברחוב המלך ג'ורג בתל-אביב, עם הוותק עלה בסולם הדרגות למפקח מחלקה. עבד קשה לפרנסת המשפחה.

בשנת 1957 רכשו הוריי דירת שני חדרים בשיכון בשכונת תל גיבורים בעיר בני ברק. (שם גרתי עד יום נישואי). לא היו כבישים סלולים, לא היה מקרר חשמלי אלא מקרר עם קרח. כל יום הייתה עוברת משאית עם בלוקים של קרח וכל משפחה קנתה חתיכה של קרח. כל ילדי השכונה היו עומדים מסביב למשאית הקרח לקחת את שאריות הקרח שנפלו מבלוק הקרח, כך היו מקררים את המקרר כדי לשמור על האוכל שלא יתקלקל. כל יום היה עובר מוכר נפט עם עגלה והיה מוכר נפט לפי גולן (ליטר), כל אחד היה קונה לפי צרכיו, בנפט היו מדליקים את הפתליה כדי לבשל, (לא היו כיריים ובלוני גז). חלב היו מוכרים בכדים, החלבן היה עובר מבית לבית ומוכר חלב.

 

הזוית האישית

משחקי ילדות: היינו משחקים משחקי רחוב עם כל ילדי השכונה, (מחבואים, תופסת, קלס ועוד……) זכרונות יפים מתקופת הילדות.

מילון

פתיליה
החשמל של פעם נפט

ציטוטים

”לכתוב תודה על מה שיש לנו היום“

הקשר הרב דורי