מאגר סיפורי מורשת

סבתא לביאה קסטרו מספרת על ילדותה בחיפה

נולדתי בשנת 1955 בשכונת קריית חיים שליד חיפה, הורי היו ניצולי שואה שסבלו בתקופה זו.

אבי הגיע לארץ ישראל, ללא הוריו. הוא התגורר בכפר סולד ומשם גוייס ישירות לצבא. המחנה הצבאי, היה ביתו – שם גר, שם ישן, שם התנדב להשאר ולעשות תורניות בסופי שבוע, כדי שיהיה לו היכן לחיות.

אמי הגיעה עם הוריה מגטו ברומניה, היא ומשפחתה נקלטו במעברה בטירת הכרמל ליד חיפה. הם התחתנו … ואני נולדתי.

 בית ילדותי בקריית חיים

אבי היה מסור מאוד לצבא והמשיך לשרת בצבא, בחיל הים ואמי הצעירה גידלה אותי  בתם היחידה באהבה.

 אבי מאיר – סבא רבא של הדי

קריית חיים, השכונה בה גדלתי במהלך ילדותי הייתה מקום פסטורלי וירוק. למרות שביתנו היה קטן, הייתה לי בשכונה זו ילדות נהדרת עם חברות מקסימות. היינו חבורה של ילדים מגובשת, הלכנו יחד לבית הספר, שיחקנו יחד בשעות אחר הצהריים ברחבת הדשא שהייתה מול ביתנו.

הייתי ילדה מפונקת, שאבא שלה הביא לה המון מתנות מחו"ל. הייתה לי בובה שהולכת, היה לי אופנוע (כמו בתמונה)

 האופנוע שלי

לא הייתה הצגת תיאטרון, שאבא שלי לא לקח אותי, הוצפתי על ידי הורי בכל טוב, אפילו רכשו לי פסנתר עליו ניגנתי עד סוף לימודי בתיכון, והשתתפתי בתחרויות חשובות בארץ… הורי עשו הכול כדי לפצות אותי על ילדותם הקשה. כשהייתה לי חגיגת בת מצווה, חגגו לי את האירוע באולם מקומי בקריות והזמינו את כל החברים והמשפחה, עד היום אני זוכרת את הדרשה והתודה שהצגתי בפני הקהל.

הייתי ילדה מאד דרמטית רמז למה שאעשה בהמשך חיי, כשהייתי בגנון שרתי מול כולם את ״תרנגול אני".

חשוב לי לציין שאומנם הורי השתדלו מאד שלא אדע על צערם, אבל סבתי סיפרה לי על קורותיה בשואה והיה לי מאד קשה לשמוע. עד היום אני מצטערת, שלא שאלתי ותיעדתי יותר את מה שהיא עברה, את סיפורה של המשפחה.

היום אני סבתא מאושרת לנכדתי, הדי וכל כך שמחה שהורי זכו להנות מהנינים שלהם!

הזוית האישית

חוויותינו מתוכנית הקשר הרב דורי היו רבות גם למידה על המשפחה, גם על סיפורי העבר וגם למדנו אחת על השנייה. היינו רוצות לאחל אחת לשנייה, שהקשר המיוחד שיש לנו עכשיו רק יתחזק במהלך השנים ושנהייה בריאות.