מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במרוקו בשנת 1950. אני הילדה הגדולה בין אחיי (אח ואחות). ילדותי בקזבלנקה במרוקו עברה עלי בהרבה משחקים, תחרויות בין חברות, שיחקנו קלאס, תחרות ריצה, גוגואים, חמש אבנים, חבל, קלפים, איקס עיגול וכו.

זוכרת את יומי הראשון בבית הספר עם כניסתי לשם. מאד התרגשתי, הכיתה הייתה מאד גדולה, אני מטבעי שמאלית והמורה (היה ערבי) היה ניגש אלי ומעביר לי את האחיזה בעיפרון ליד ימין, היה דורש מאיתנו ללמוד סיפורים ודקלומים בעל פה.

הימים שלפני העלייה לארץ היו מאוד מתוחים, היו שמועות שאסור לנו לעלות לארץ עם כספינו או זהב שלנו, מעבר למותר, ולכן אבי ז"ל היה צריך לבזבז את הכסף. אמרו ליהודים שיעברו בדיקה על הגוף בכדי לוודא שלא יקחו איתם כסף מעבר למה שהקציבו להם לקחת. זה קרה גם בצרפת, מרסיי, לפני העלייה לאוניה שאמורה הייתה לעשות דרכה לארץ. זה שוב גרם לאבי למצוא דרכים לבזבז את  הכסף שהיה לו ולכן הלך וקנה כל מיני דברים כגון רדיו, פטיפון, כל מיני אופניים וכן שטיחים ומקרר, אותם לקחנו איתנו בעלייתנו, למגורים במעברה. שם זה היה ממש נכס כי לאף אחד במעברה לא היה מקרר, אפילו קנה לי פן (מייבש שיער), דבר שלא הכרתי שקיים בכלל, כל זאת כדי שלא יישאר כסף מיותר שיגיע לידיי השלטונות.

העלייה לארץ

בגיל 13 עליתי לארץ עם הורי ואחי. הדרך לחיפה הייתה בהרבה ציפייה לראות את חוף הארץ, כי הדרך כולה הייתה באונייה ממרוקו לצרפת ומצרפת לישראל. אבי ז"ל ביקש לפני העליה לארץ להתגורר בדימונה כי חשב לתומו שאחותו שבאה לפני כן לארץ גרה בדימונה. אך למעשה היא גרה בירושלים והוא לא ידע. לכן קבעו מהקליטה שנגור בירוחם שזה קרוב לדימונה. אציין רק שהורידו אותנו בלילה ושמו אותנו במעברה עם כמה שמיכות של הסוכנות, מיטות ברזל וכמה מצרכים להתחלת התאקלמות בארץ. החיים במעברה לא היו קלים כלל, בחורף היה קר ובקיץ היה חם מאוד. זוכרת במשך הלילה היינו קמים בגלל עקיצות של פשפשים.

למדתי בארץ, בבית ספר "קול יעקב", בהתחלה למדנו במעברה, כמה מקומות ללא מבנה של בית ספר קבוע. היחס עם חברים ותיקים וחדשים היה מאוד לא סימפטי, היה קשה עם השפה והוותיקים לא עזרו ולא הבינו אותנו העולים החדשים. אני לא הייתי באולפן כי עדיין לא היה אולפן ללימוד השפה העברית. נאלצתי להתמודד עם קשיי שפה בפני החברים הוותיקים. זכור לי מקרה שקרה לי בעניין קשיי השפה, שהיה לי עם חברה, שאמרתי בפני הכיתה מילה שנאמרה באופן שגוי וכל הכיתה צחקה עלי והייתי  מאד נבוכה. זה גרם לי להיות שתקנית כי מאז פחדתי לפתוח את הפה ולדבר שמא אשגה. ההתאקלמות בארץ לא הייתה פשוטה. אציין רק שלוש שכבות גיל /כיתות בכיתה אחת, כלומר למדנו תלמידי ו, ז, ח ביחד.  כאשר הייתי בכיתה ט' לפני שפרצה מלחמת ששת הימים למדתי אז בבאר שבע. הייתי צריכה להגיע לבית הספר ולקחת אוטובוס בשעה מאד מוקדמת כדי להגיע לכיתה בשעה 8:00, מירוחם לבאר שבע, ותנאי התחבורה היו מאוד קשים, היו ימים שחיכינו לאוטובוס כ-3 שעות ויותר עד שהגיע האוטובוס.

ימי המלחמה

הימים שלפני המלחמה היו בהרבה דאגה ומתח בגלל הסנקציות (אמברגו) שהטילו עלינו מדינות ערב. כשפרצה המלחמה אבי שירת בהג"א והיה בא לספר לנו על כל ההצלחות שהיו לצה"ל וזה גרם לנו לעליית המורל. כשהודיעו ברדיו שכבשנו את הכותל המערבי והעיר העתיקה, השמחה הייתה עד השמים. אציין רק שבמשך המלחמה גרנו עם כל השכנים במקלט משותף, התנאים  במקלט לא היו הכי קלים, התינוקות צרחו ובכו ושקט לא היה. למזלנו המלחמה ארכה רק שישה ימים. ביום האחרון למלחמה קמתי בבוקר לקולות שמחה וצהלה של כל דיירי המקלט ואז הבנתי שהמלחמה נגמרה. היו ברדיו כל ההישגים של צה"ל, העיתונים היו מלאים בתמונות של  מאות רבות של ערבים עם ידיים על הראש. לאחר המלחמה הייתה נהירה גדולה של יהודים לעזה כדי לקנות משם בדים, שטיחים וכל מיני מציאות בזול. אני זוכרת באיזה כבוד והערכה קיבלו אותנו התושבים הפלסטינים ואפילו קדו לנו קידה של כבוד.

ההיכרות עם בעלי

בגיל 17 הכרתי את בעלי ואחרי שנה התחתנו. בהתחלה גרנו בירוחם. בעלי שהגיע מהמרכז, לא התאקלם בירוחם, וכל הזמן קיטר והתלונן על המקום. לי היה  קשה לעזוב את ירוחם מפני שהייתי קשורה מאוד לאמא ולאחים שלי. בסופו של דבר כשראיתי שלילדים שלי אין עתיד טוב במקום (עבדתי אז בבי"ס קול יעקב בתפקיד מזכירה) הסכמתי לעזוב את ירוחם ולעבור לגור באשדוד. עברנו לאשדוד מכיון שגיסי גר באשדוד.

הזוית האישית

ניקול: אני נהנתי מאוד להשתתף בתוכנית הזאת בגלל שהיה לי כיף מאוד לשמוע את הסיפורים המעניינים של אסתר. היה לי ממש מעניין לבנות את הסיפורים וללמד את אסתר להשתמש במקלדת ובתוכנת המחשב, לימדתי אותה גם איך לשים תמונת פרופיל בוואטסאפ, ובמשך חצי שעה חיפשנו תמונה יפה וטובה בשביל לשים אותה בפרופיל. אהבתי גם לראות את התמונות הישנות שהיא הביאה מהתקופה שהייתה עוד נערה. אני רוצה להגיד שזאת הייתה תקופה ממש כיפית, מעניינת ומסקרנת. אני רוצה לאחל לך המון בריאות, אושר והצלחה בהמשך החיים.