מאגר סיפורי מורשת

שמי קלרה, נולדתי בפולין, בשנת 1951, כבת שלישית ולי שני אחים גדולים. נולדתי בקולחוז בעיר ניימצה הקרובה לעיר המחוז וורוצלב.

אבא ניהל את הקולחוז. גרנו בבית גדול מאוד בקומה שנייה, ובקומה ראשונה גרו שתי משפחות שהיו שותפים עם הוריי בקולחוז. היה לנו משק פרות גדול מאוד, סוסים, וסביב הבית היו עצי פרי רבים ומאחורי הבית היה דיר חזירים. הוריי עבדו קשה מאוד, המון שעות, ואני זוכרת שאנחנו, ילדי שלושת המשפחות שגרו בבניין היינו תמיד ביחד.

זכורה לי אימי שהייתה חוזרת בבוקר עם דלי ממתכת מלא חלב, אחרי החליבה של מוקדם בבוקר. זכור לי שבמרתף הבניין היו שקי תפוחי אדמה, והרצפה הייתה צבועה בכל הבניין בצבע בורדו לחימום הבניין וכן היו גזרי עצים לחימום הבית.

בשנת 1957 עלינו ארצה. זכור לי שארזנו את הבגדים, כלי מטבח, מצעים ועוד, ונסענו עם רכבת לעיר הנמל. משם הפלגנו למרסיי בצרפת, למחנה עולים. שם שהינו למעלה משבועיים ומשם ישירות באונייה  לנמל חיפה. לפחות שבועיים ארכה ההפלגה לחיפה.

כשהגענו, הסוכנות העבירה אותנו למושב בן-נון שבעמק איילון. השתלבתי במושב, בגן ילדים, ללא ידיעת מילה בעברית והיה לי מאוד קשה. למרות שקלטתי מהר מאוד את השפה העברית. עם סיום הגן, התחלתי ללמוד בבית ספר אזורי, איילון, בבית חשמונאי. לאחר כיתה ח עברתי ללמוד במקיף רמלה-לוד.

התגייסתי לצבא והוצבתי בפרקליטות צבאית-ראשית בהתחלה במדור הדרכה, ולאחר מכן בבית המשפט הצבאי בעזה. תקופה מאוד יפה בחיי.

לאחר השחרור עבדתי ברכבת ישראל בעיר לוד מספר חודשים. נישאתי ועברתי לעיר אשדוד בספטמבר-1971.

עבדתי בסוכנות היהודית במרכז קליטה בית קנדה, בבית הספר אורט ימי, ובעסק המשפחתי גלידות חרמון (קולורדו).

נולדו לי שלושה ילדים בריאים, פרחים: אלון- 1973, מיכל- 1976, ונועם- 1982.

בשנת 1985- התאלמנתי מבעלי שלמה אלכסנדר פרקש.

עברתי לעבוד בבית משפט "השלום" באשדוד במדור האזרחי וניהלתי אותו 20 שנה. במהלכן ילדיי גדלו, למדו, שירתו בצבא, למדו לימודים גבוהים. גידלתי לבד 3 פרחים שעושים חייל.

המשכתי לעבוד בבתי המשפט, להצליח, קיבלתי גם תעודת הערכה ולפני כעשר שנים עברתי למחלקת הוצאה לפועלרשות האכיפה והגביה ושם ניהלתי עד לפרישתי בראשון לאוקטובר 2018.

מאז פרישתי לגמלאות, אני משתדלת למלא את יומי בהרצאות, בהתנדבות, במתן עזרה לילדי, אין מה שמשמח אותי יותר בחיים מאשר להכין ארוחות שישי לילדי ולנכדי.

ברצוני לציין שאני מרגישה שלמרות שגידלתי את ילדיי לבד, הם מאוחדים, אוהבים, ויעשו את הכל אחד למען השני – התברכתי..

יש לי שני אחים, גדולים ממני – בני- יליד 1947, אלמן מזה 13 שנים, ריקי נפטרה. יש לו שלושה ילדים. אסף, גר בארה"ב מזה כ-20 שנה, בעמק הסיליקון. הדס, ומתן.

ראובן – יליד 1949, נשוי לכרמלה, שניהם גימלאים, יש לו שני ילדים: ליאור עובד ברשות שדות התעופה, אמילי – לה חמישה ילדים- ומהם זוג תאומים, עובדת בעיריית תל אביב.

ברצוני לציין- שהיחסים ביני לבין אחיי טובים מאוד- ואנחנו חוגגים את כל החגים ביחד מאז שהוריי נפטרו. ושומרים על קשר כמעט יום יומי.

ואלה ילדיי:

אלון נישא ללימור לפני 21 שנה ונולדו להם 3 ילדים מדהימים: אור, יולי ורומי. אלון -עובד באופיס דיפו כסמנכ"ל מנהל אזור אילת,  בן אח בעל אבא נפלא שמשקיע רבות בילדים שלו, חבר הנהלת אגודת "אדומים" אשדוד. אור-הבכור ילד יפה תואר ומוצלח, שחקן נבחרת ישראל בכדור-יד, משתתף בפרויקט גרמניה. יולי בכיתה יא, מדהימה ביופיה, באצילות שלה, בשקט, מדריכה אהובה בצופים, משקיעה את כל זמנה ומרצה בחניכים.רומי, תלמידת כיתה ה, דומה לי, הן במראה החיצוני, והן ביופי. תלמידה חרוצה ומפרגנת.

מיכל נישאה ליוסי גם לפני 21 שנים בערך ונולדו להם 3 ילדים מקסימים: ליאב, טל ודריה. מיכל- השוקולד שלי- מנהלת את גן העיר, אימא לליאב, חייל בחיל הים באשדוד, ילד אהוב, ואוהב. טל- תלמידת כיתה ט, ילדה יפה וחניכה שמשקיעה בצופים ומקווה בשנה הבאה הבאה להיות מדריכה. ודריה- מתנה, ילדה מלאת חיים, מצחיקה, בגן חובה, אוהבת לרקוד ולשלוט בעולם.

נועם נישא לקרן לפני 9 שנים ונולדו להם 3 ילדים: עומר ליה ותינוקת בת שלושה חודשים אגם. רואה חשבון, בתל אביב, במסגרת עבודת,  נוסע לחול, יושב ראש אגודת "אדומים" הפועל אשדוד. עומר-בכיתה ב ילד חכם מנהיג מלידה אח בכור שחקן כדורגל. ליה-טרום חובה, חכמה, מצחיקה ודעתנית. אגם-תינוקת בת עוד מעט שלושה חודשים נקווה שתהיה דומה לאחים שלה.

נסעתי לרומא עם בתי מיכל ובתה טל. היה כיף, וטיול מהנה מאוד, מאתגר, היינו בכול המקומות התיירותיים שברומא. רומא מקושטת מאוד, מוארת, אכלנו במסעדות אוכל חלבי בלבד. קינחנו בגלידות מדהימות ועוגות שאין כמוהן. לצערי לא נכנסנו לוותיקן, משום שהייתה מיסה. הרחובות מלאים באנשים מלאי חיים, שהינו במלון טוב קרוב למרכז, קנינו, למרות שרומא יקרה מאוד. ולשמחתי, רומא מלאה בתיירים ישראלים.

חשוב לי לציין, את הקשרים החמים, האישיים, שיש בין המשפחה הגרעינית והמורחבת.

הזוית האישית

לצערי, מסיבות בריאותיות לא יכולתי להשתתף בכל המפגשים וביחוד במפגש ובנסיעה לבית התפוצות, אבל במפגשים שנכחתי גיליתי ילדים חכמים ומפותחים ובעלי ידע רב התחום המחשוב. גיליתי שיש דור צעיר מעניין הצמא לדעת. חזרתי לילדות בזכות ההשתתפות במפגש. הקשר ביני לבין אביגיל נוצר בקליק -מהרגע הראשון ,לא אשכח את הורד האדום שקבלתי עם כניסתי לבית הספר בשער, ביליתי זמן איכות עם אביגיל ועם נכדתי רומי שבזכותה הגעתי לפרויקט, גיליתי שהדור הצעיר הוא דעתן, מתחשב ואנושי וצמא לידע, בסופו של דבר הן תרמו לי, לא פחות מתרומתי לפרויקט, אשמח מאוד להשתתף בפרויקט גם בשנה הבאה. עליך אווה (המורה) יש לומר, אדם המתאים במקום המתאים. לא אשכח את דאגתך לבריאותי, על ההתעניינות במצבי, על צירוף רומי לקבוצה, על הפרגון שקיבלתי ממך, של שמחת החיים שהפגנת בכל מפגש ומפגש, על קבלת הפנים, על השמחה שלך כשראית אותי ואת הקבוצה – אין עלייך!!! בהצלחה!