מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מיכל לניר על משבר, תקומה והשראה

מאיה וסבתא מיכל בחדר מחשבים בבית הספר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי
סבתא מיכל בסיום כיתה ח'
ממשבר לתקומה - סיפור רב השראה אודות אבדן ובנייה

שמי מיכל לניר (ברזילי). למזלי, נולדתי בשנת 1941 בארץ וגדלתי עד גיל 18 בקריית חיים, כאשר התגייסתי לצבא. בצבא שירתי כמדריכה במדמה טיסה (סימולטור) של פרחי טייס בחיל האוויר. אחד מחניכי, שהיה לבן זוגי ואחר כך לבעלי, היה אבי לניר, שהיה לאחד מטייסי הקרב הנודעים עד לקיצו המר.

אבי ואני ביום חתונתנו

תמונה 1

 

 

כשהשתחררתי מהצבא למדתי באוניברסיטה העברית גאוגרפיה וספרות עברית, ואבי בעלי – תוך כדי שירותו התכונן ללימודי אלקטרוניקה בטכניון. כשסיים את לימודיו, התחלנו "לנדוד" בין בסיסי חיל האוויר, ואני שמשתי כמורה בבתי ספר תיכוניים בקרבת האזורים בהם התגוררנו. בשנת 1967 נולד בננו הבכור נועם, ובשנת 1970 נולדה נורית.

אבי ז"ל ומיכל לניר

תמונה 2

 

ביום השביעי של מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, כשאבי היה מפקד טייסת הקרב הראשונה, נפגע מטוסו על ידי טיל סורי מעל צפון רמת הגולן. הוא צנח ונשבה על ידי כוחות סוריים והובל לכלא בדמשק. מאז לא שמענו עליו…

שבוע לאחר מכן נודע לנו על נפילת אחי, שרוליק ברזילי, מפקד טנק בגדוד 77, חטיבה 7, לא רחוק מהאזור בו נטש אבי את מטוסו.

ניתן לראות סרט על שרוליק בyoutube. קישור לסרט על שרוליק:

לקראת סיום המלחמה נודע על נפילתו של בן דודי אריק לביא, קצין החימוש של הצנחנים בסיני. השבר היה גדול!

על גורלו של אבי בעלי בשבי הסורי אין לנו מושג, מלבד עדויות של טייסים ששמעו אותו בבית החולים. לאחר ארבעה חדשים הוחזרה גופתו המעונה ארצה, והוא הובא למנוחות בהר הרצל בירושלים. לאחר כשנה קבלנו את אות ה'עוז' על כך שלא דיבר בשבי ולא הסגיר סודות מדינה חשובים עליהם היה אמון.

למען עתידי ועתיד ילדיי החלטתי לא להתמכר לאסונות ולהמשיך הלאה. היה זה משא קשה, שחברים טובים עזרו לנו להתגבר עליו. לא שכחנו אף אחד מהנופלים. הם חיים בינינו וזכרם מעצים אותנו.

 

תמונה 3

 

הנצחנו את זכרו של אבי בסרט 'אבי לניר-הקרב האחרון'.

החלק הראשון של הסרט לזכרו של אבי לניר ז"ל:

החלק השני של הסרט לזכרו של אבי לניר ז"ל:

בנוסף אבי ז"ל הונצח בספר 'אדם מול שמיים-מסכת חייו של סגן אלוף אבי לניר בעל עיטור ה'עוז':

תמונה 4

 

עיריית הרצליה, העיר בה נולד, הקימה לזכרו כיכר ורחוב.

תמונה 5

 

 

אני המשכתי את עבודתי החינוכית ואת לימודי עד לקבלת תואר ד"ר במחשבת ישראל. שני ילדינו הקימו משפחות לתפארת. לכל אחד מהם בן/בת זוג נפלאים וארבעה ילדים מוצלחים ואהובים. לאחר פרישתי מעבודתי החינוכית (ראש החוג ליהדות במכללת לוינסקי לחינוך) התנדבתי לעמותת 'הלל', העוזרת לצעירים שעוזבים את העולם החרדי. בעיני זו מלאכת קודש והצלת נפשות. לאחר שבע שנים ב'הלל' אני מתנדבת כעת בעמותת 'המעברות-מעקירה לתקומה'. אני מראיינת אנשים ונשים שגדלו במעברות לאחר קום המדינה. בחזון הרחוק של העמותה יקום פארק אינטראקטיבי של מעברה על כל אביזריה, כל צורות המגורים בה וכליה.

משפחתנו

תמונה 6

 

הזוית האישית

סבתא מיכל: הסיפור שלי עובר ממשבר לתקומה, הצופה פני עתיד תוך זיכרון העבר והפנמתו.

הנכדה מאיה: אני גאה בסבתא מיכל, שלמרות הקשיים והמשברים המשיכה לעבוד, ללמוד, להתנדב ולהתמסר באהבה לשמונת נכדיה.

מילון

מעברות
שם מחנות אוהלים, צריפים ובדונים שבהם גרו עשרות אלפי העולים משנת 1949 עד סוף שנות ה-50.

עיטור העוז
עיטור העוז הוא העיטור השני בחשיבותו שניתן בצה"ל. העיטור מוענק על ידי הרמטכ"ל, על "מעשה גבורה שנעשה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”לנשמת רע (שיר מאת ע' הלל)“

”לא שכחנו אף אחד מהנופלים. הם חיים בינינו וזכרם מעצים אותנו“

הקשר הרב דורי