מאגר סיפורי מורשת

בית ההורים  קוראים לי רבקה על שם סבתא שלי. נולדתי בבולגריה בעיר פלובדיב.

כשהייתי בת חצי שנה עלינו לארץ בשנת 1949, וגרנו בבית ערבי. יש לי אח בכור וגרנו בחדר אחד, בישלנו באותו חדר והשירותים היו בחוץ וליד הבית היה בית כנסת וסבא שלי היה מתפלל בו. אבא שלי היה נגר ואמא שלי טיפלה בי ובאחי. אבי ידע עברית ואמי לא. לאמא קראו מרגריטה, לאבי קראו משה ולאחי קראו יוסף. ההורים לבשו בגדים שהביאו מבולגריה, כל יום אמא שלי בישלה אוכל על פתיליה. מסביב לבית גרו כל בני המשפחה שלנו וכולם דיברו בניהם בולגרית, ההורים לא יצאו לבלות. ליד הבית אמי גידלה גינת ירק והיינו אוכלים ממה שגדל בגינה.

זיכרונות ילדות החברים שלי היו ילדי הכיתה. הם גרו בשכונה שלי. שיחקו במחבואים ובחמש אבנים ובשעות הפנאי הלכתי לחברות. למדתי בבית הספר השבעה, למדנו חשבון, עברית, מולדת, ספורט וחקלאות. למורים קראנו המורה ולא בשם שלהם וכל מה שהמורה אמר לא התווכחנו העונשים היו לצאת מהכיתה  התלבושת האחידה היתה חולצה עם סמל הבית ספר. היו טיולים עם כל הכיתה. בבית ספר היה חדר אוכל שהילדים היו מבשלים עם המורה, המאכל האהוב עליי היה אורז וחלב. לא היו לנו ממתקים, רק בט"ו בשבט הייתי מקבלת מפירות ארצנו … הייתי בתנועת הנוער השומר הצעיר…

זיכרונות משנות העשרים

אהבתי לשמוע שירי ארץ ישראל, רקדנו ריקודי עם בעיקר הורה וגם ריקודים סלוניים, שהגיעו בעיקר מאמריקה. הזמר היה אריס סאן והוא שר שירים יווניים. רקדנו בבתים של החברים, בעיקר אהבתי את שירי יפה ירקוני, ששרה שירים של ארץ ישראל.

היו הופעות באולמות תאטרון וגם ההנו הולכים לסרטים. אופני תקשורות שהיו קיימים הם רדיו ועיתונים.

בזמן הפנוי הייתי הולכת לבקר חברות, קוראת ספרים ומחליפה בספרייה, הייתי מנויה על עיתון ילדים.

אמצעי התקשורות שעמדו לרשות האנשים הם טלפונים ציבוריים ואסימון כדי לדבר.

אהבה ומשפחה

אופי היחסים בין ההורים לילדים היה שונה, כל מה שההורים אמרו היה ברור לילדים שזה מה שיהיה.

הקשרים ביו גברים לנשים היו רק על ידי שיחה פנים מול פנים. היה מותר ללכת ביחד לסרטים, להצגות, למסיבות עם חברים ולהיפגש בבית. ההורים לא היו מעורבים בחיים שלי, הם דאגו לספק צרכים בסיסיים כמו אוכל, בגדים, ציוד לבית ספר. היו מתעניינים אצל המורים מה מצבי הלימודי ואם הייתי צריכה עזרה הייתי הולכת לשיעורים פרטיים.

במשפחה שלי נהגנו לאכול יחד בוקר וערב בכל יום ובשבת ובחג היינו מוזמנים אצל קרובים או שהיינו מזמינים אותם.

פגשתי את יוסי (סבא) בדרך לתיכון ולא בשידוך, כל בוקר היינו מחכים לאוטובוס וכך הכרנו אחד את השני.

נולדו לנו 3 ילדים, הבן הבכור הוא אבא של לילך, יש לנו 8 נכדים בסך הכול ועוד אחד בדרך.

גלגולו של חפץ – מפה רקומה מעבודת יד

המקום ממנו הובא או שם יוצר : מבולגריה, אמא שלי רקמה אותה (סבתא רבתא שלי) לפני 80 שנה. המפה רקומה בסגנון שהיו רוקמים לפני 80 שנה בבולגריה, מהפולקלור.

הסיפור המשפחתי: היה נהוג להכין נדוניה לפני החתונה, כלומר מצעים, מגבות, מפות והכול היה רקום בעבודת יד.

המפה נמצאת אצלי , והיא  תעבור לדור הבא …

משפט שאבא שלי אמר לי

עברי דבר עברית… למה? כי עם קום המדינה, עלו יהודים מארצות שונות בעולם וכל אחד דיבר בשפה שלו. ראש הממשלה של ישראל, דוד בן גוריון, החליט שכל העולים החדשים בארץ ישראל ידברו רק עברית ולכן ההורים שלי דיברו איתי רק עברית…

הזוית האישית

אני נהניתי ללמוד על עבר משפחתי.