מאגר סיפורי מורשת

סבא אדי בן שושן  מספר לונכדתו הדר אהרוני את סיפור חייו:

נולדתי במרוקו קזבלנקה בתאריך 23/10/1950

בהיותי נער בחו"ל בדיוק לאחר הבר מצווה הוריי סיפרו לי כי בעבר הם הוי בישראל בשנת 1948 שירתו בצבא בזמן המלחמה. הוריי התחתנו בישראל ולאחר המלחמה בגלל הצנע שהיה אז בישראל הם חזרו למקום הולדתם במרוקו.

הסיפורים שלהם על החיים בישראל משכו אותי מאוד. לכן ביקשתי מהוריי לשלוח אותי לישראל.  וכך היה נרשמתי למחלקה לעליית הנוער במרוקו ולאחר זמן מה עליתי ארצה ללא הוריי בתחילת שנת: 1965. כאן בארץ נשלחתי לפנימייה של עליית הנוער בשם נווה עמיאל בעמק יזרעאל. שם למדתי חצי יום לימודים רגילים נוסח מסורתי וחצי יום בחקלאות. לאחר מספר שנים למדתי במגמה של מבנאות מטוסים שחייל האוויר העביר במטרה שבסיום הלימודים כל הכיתה מתגייסת לחיל האוויר בצפון. כאן הייתה לי בעיה היות ולא רציתי להתגייס לחיל האוויר אלא ליחידה קרבית בצבא. ואכן בהגיע זמן הגיוס התנדבתי למשמר הגבול ליחידת של הימ"מ. שם עברתי קורסים של חובשים קרביים. במשך כ 6 שנים הייתי במג"ב.

בזמן זה הכרתי את אשתי לעתיד שגרה ברמלה. יהודית לבית משפחת שהרבני מרמלה. שידעה שאני בודד בארץ והכירה לי את ההורים שלה ושמעו את הסיפור שלי ונתנו לי לגור בביתם יחד עם אחד האחים של אשתי. לאחר מספר חודשים נישאנו ורכשנו דירה ברמלה. בזמן הזה אני עברתי למשטרת ישראל.

כחובש מחוזי בתל אביב ואחראי על המרפאה בבית המעצר אבו כביר

בשנת 1974 נולדה לנו בת ראשונה בשם נינט

ולאחר מכן נולדה הבת השנייה נעמי (אימא של הדר אהרוני כיום)

ושוב עוד בת נולדה בשם רחל. וסוף סוף נולד הבן יוסף מאיר האחרון.

לאחר מספר שנים לאחר קורס קצינים במשטרה עברתי לתפקידים אחרים, כמו :קצין מודיעין ביחידה המרכזית בת"א. חוקר וטיפול באלימות במשפחה ולבסוף מפקד יחידת הסיור בבת ים.

לאחר שחליתי בסוכרת קשה פרשתי לגמלאות מוקדם. כמובן שהמשכתי להתנדב במשטרה ביבנה. פעם בשבוע במשטרת יבנה. בנוסף, התחלתי ללמוד באוניברסיטה בתל אביב אדריכלות. אחרי זה למדתי גישור. נבחרתי לחבר מועצה ארצית של איגוד גמלאי המשטרה/שב"ס והקמתי ביבנה מועדון גמלאי המשטרה שעדיין אני מנהל וקיים. בבחירות האחרונות לעירייה פנה אלי ראש העיר מר צבי גוב ארי וביקש שאצטרף אליו לרשימה "יבנה שלנו" במקום שישי ברשימה. לאחר הבחירות נבחרו חמישה חבריי מועצה ואני הייתי בחוץ. אי לכך ראש העיר מינה אותי כחבר מועצה ממונה דבר שלא טרם לי מאומה משום שלא יכולתי להצביע בישיבת המועצה.

ראש העיר מינה אותי לתפקיד של מנהל שי"ל ביבנה (שירות יעוץ לתושב) לאחר מספר שנים שמילאתי את התפקיד בהצלחה וטרם קיבלתי את המינוי באופן רשמי.עזבתי את הלשכה. כיום כל פעילותי החברתית בעיר יבנה מתבטאת בהתנדבות למשטרה וניהול מועדון הגמלאים של המשטרה ביבנה.

יש לי שלוש בנות ובן. ו 13 נכדים. הבת הבכורה שמה: נינט נשואה עם שני בנים ובת. משרתת במשטרת ישראל. בעלה שחר הנדסאי מחשבים. שמות הילדים: רותם. לירון.דביר. הבת השנייה נעמי, מנהלת חשבונות, היא נשואה לרונן אהרוני עובד במנופי אבי  להם שלושה ילדים: איילה, הדר ואיתי. הבת השלישית, רחל מנהלת חשבונות. נשואה לשלום ויצמן מנופאי במנופי אבי. להם שלושה ילדים: מאי, טליה והראל. הבן הרביעי.יוסף מאיר בן שושן הינו רב ומלמד. נשוי למירי ולהם ארבעה ילדים.

אשתי ואני משתדלים לעזור לכל ילדינו בטיפול הנכדים. אנו אוהבים את המפגשים אצלנו בבית. הנכדים מרבים להגיע אלינו.

תמיד אהבתי ללמוד וכאשר משעמם לי אני בוחר מקצוע מעניין ומתחיל ללמוד כמו צילום ופיתוח. היסטוריה של עם ישראל וכיום אני מרצה להיסטוריה בפני מועדונים של גמלאי המשטרה ובפני כנסים שבהם ניתן להרצות.

לציין כי ביום הבר מצווה שלי קיבלתי מדודתי שהייתה בישראל סידור תפילה מיוחד ומהודר. אותו סידור נסע איתי יחד לישראל חזרה ושמרתי עליו עד לימים אלו שבהם נכדי רותם הראשון שהגיע למצוות. בטקס הבר מצווה הענקתי לו את הסידור בדיוק חמישים שנה מבר המצווה שלי.

הזוית האישית

זכורים לי מילים ומשפטים מהילדות שלי כמו: פרימוס, פליטוקס (מרסס נגד יתושים ) סיפולוקס שקיבלתי כמתנה בחתונתי ואל בראד קומקום תה מרוקאי.

המוטו שלי על פי ההיסטוריה אומר כך: אין חדש תחת השמש – ומה שהיה הוא שיהיה.