מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל, נולדתי בתאריך 20 במרץ 1946, בסלובקיה, בספישקה-נובה-וס למשפחת ארנרייך, לאבי אהרון ולאמי אליזבט, כשנה לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה.

כשלוש שנים לאחר מכן עלינו לישראל והגענו אל "מחנה עולים" בעתלית, בו חיינו כשנה. משם עברנו לנהריה בהמלצתו של חבר טוב של אבי. אבי היה רופא שיניים והטענה כי אין בעיר רופא שיניים סייעה להחלטת הוריי. למדתי בגן ילדים שהיו בו עולים חדשים כמוני וגם ילדים מוותיקי העיר, ולאחר מכן התחלתי ללמוד בכיתה א' בבית ספר "דוד רמז" והצטרפתי לאחי דוד, שלמד כבר בכיתה ד'. בבית הספר הייתי תלמידה  מקובלת בכיתה, היו לי חיי חברה נהדרים. סיימתי במחזור ה', ומשם  עברתי ללמוד בבית הספר התיכון בנהריה. עם סיום כיתה י', בעצתו של אבי, התחלתי בבקרים ללמוד טכנאות שיניים בחיפה, ובערב השלמתי את הבגרות בתיכון. הלימודים והעבודה היו קשים מאוד, אולם סיימתי את לימודיי בהצטיינות והתגייסתי לצבא.

התגייסתי לצבא בשנת 1964, למשך שנה ושמונה חודשים. עם השחרור, הגיעה אליי בקשה ממשרד העבודה להקים בית ספר לטכנאות שיניים (ראשון בארץ), עשיתי זאת בעזרתו של המורה שלי מבית הספר. בגיל 20 התחלתי ללמד, תרגמתי ספרים מגרמנית וכתבתי את הספר הראשון בעברית. בשנה זו אבי נפטר.

נישאתי ליצחק בעלי שהיה בצבא קבע בגיל 23. בגיל 25 ילדתי את בני הבכור מוטי (מרדכי) ולאחר 4 שנים גם את רונית בתי. במשך עשרים  שנה המשכתי ללמד, ובגיל 40 עשיתי תפנית בחיי המקצועיים ועברתי  לתחום עיצוב חלונות ראווה והפקת תצוגות אופנה, ועסקתי בכך  לתקופה של יותר מעשר שנים. זו תקופה שמאוד אהבתי ונהניתי בה מאוד: היה נפלא, אהבתי את כל מה שעשיתי. עם השנים ילדיי התגייסו והשתחררו מן הצבא וכל אחד פנה לדרכו, מוטי לתל אביב למשרד הפקות, ורונית ללימודים.

בגיל 57 הכל נעצר… בעלי נפטר בפתאומיות ותמה לה תקופה של אושר, צער גדול נפל עלינו. הילדים המשיכו בדרכם ואני פתחתי בבית את חנות הבגדים שלי. אמי נפטרה בגיל 93, ורק אחרי כן נולדו לי הנכדים. מיכל ויעל מרונית, ואלון ממוטי. עם הולדתם הפכתי למטפלת הצמודה שלהן, אני עושה בשבילם באהבה גדולה, הם העניקו לי חיים חדשים… ועד עצם היום אנחנו יחד, באהבה ובאושר. אני גם מתנדבת בקהילה ונרתמת לכל משימה חברתית כשפונים אלי.

הזוית האישית