מאגר סיפורי מורשת

אני מרים אדלר לבית בלאו, סבתה של היישריק טליה. רוצה להקדים ולספר בקצרה על ילדותי.

ילדותי עברה עליי בתל אביב ברחוב הרצל שהיה ועודנו אחד הרחובות הראשיים בתל אביב.

משפחתי מונה את הוריי שמחה וצביה בלאו, אחותי ציפורה ואני מרים. הוריי עלו לישראל בשנת 1934. הם היחידים ממשפחתם אשר שרדו את השואה. אבי יליד צ'כוסלובקיה ואימי ילידת ליטא. הם הכירו בישראל, נישאו והקימו את משפחתינו. באותה עת המצב בארץ היה קשה הן מבחינה כלכלית, הן מבחינת מגורים והן מבחינה ביטחונית. כי הערבים פגעו ביהודים ככל יכולתם. כמו כן הפרנסה לא הייתה דבר שבשגרה ורבים מהאזרחים היו מחוסרי עבודה. לא לכולם היו אמצעי מחייה. זאת הייתה תקופת הצנע והאזרחים קיבלו תקצוב של תלושי מזון אשר רק באמצעותם אפשר היה לרכוש מזון סטנדרטי ולא מותרות כמו שהיום, ששום דבר לא חסר. אחותי ואני למדנו בבית ספר בית- יעקב בתל אביב. אחר כך עברנו דירה ולמדנו בבית ספר שורשים בדרום תל אביב. הבית ספר הזה קיים עד היום.

במשך השנים המצב הכלכלי בארץ השתפר וכתוצאה מכך היה לאזרחים קל יותר להתנהל. באותה עת לא חיו חיי מותרות כמו שהיום וכתוצאה מכך רוב הבילויים היו במסגרת המשפחה הקרובה והרחוקה.

למדתי בית ספר תיכון בתיכון פרטי בשם שלווה וסיימתי 4 שנות לימוד.

התקופה היפה ביותר בחיי היא תקופת השירות הצבאי. התחלתי לשרת בגיל 18 וחצי  ושירתתי בגדוד 82 בחיל השיריון ותפקידי היה פקידת מבצעים. הדבר היפה שבתפקידי הוא התרגילים והסיורים אשר השתתפתי בהם עם כל עובדי המבצעים וגם במסגרת הגדודית. השתחררתי בגיל 20 וחצי.  השירות הצבאי עבורי הוא חוויה שלא אשכח לעולם למרות שעברו כבר למעלה מ-50 שנה מאז שחרורי.

ברצוני לספר את סיפורו של חפץ – מיטת תינוק אשר היתה בבעלות דודי  דוד הורביץ ז"ל שהיה אח של אמי צביה בלאו לבית הורביץ.

מיטת תינוק מיוחדת במינה, מצבה שמור באופן מרשים והפרט היחיד שמסגיר את גילה המכובד – 84 שנה, הוא שכבות הצבע רבות שנוספו במהלך השנים.

התורמת היא ניצה וולפזון, בתם של גרטלה ודוד הורביץ זיכרונם לברכה, שרכשו בשנת 1935 את המיטה מתושב היער. ברבות השנים שימשה המיטה עשרות תינוקות, נכדים, נינים וצאצאים ואפילו ילדי שכנים ומכרים. היו קוראים לה 'המיטה הקטנה' נזכרת ניצה ומספרת "מאת לעת המיטה נצבעה מחדש כך שכבות הצבע עשויות לספר את ההיסטוריה שלה. בהחלטה משפחתית הוחלט לתרום תרום את המיטה למוזאון ראשון לציון".

ניצה היא נינתו של אחד ממייסדי המושבה ראשון לציון, זאב אברמוביץ ז"ל, שנולד בקובנה , ליטא בשנת 1882, עלה לארץ והצטרף אל 'ועד חלוצי יסוד המעלה'. הוא חתום על ספר התקנות שבנו לעצמם בית במושבה.

ניצה, היא יקירת המוזאון, עומדת בקשר מתמיד עם המוזאון, מעשירה את הצוות בידע הרחב שלה על אודות ההיסטוריה של ראשון לציון והתרומה של המיטה היא אחת מיני רבות שלה ומשפחתה למוזאון במהלך השנים.

אמה של ניצה, גרטלה הורביץ ז"ל נכדתו של זאב אברמוביץ נולדה בראשון לציון בשנת 1896, למדה בבית הספר חביב ונישאה לאביה דוד הורביץ בשנת 1922.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.