מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי מתרחש בשנת 1940, ביוגוסלביה בעירה "בניה  לוקה". גדלתי במשפחה גדולה ומאושרת, משפחת נחמיאס. היו לי שני אחים. סבא וסבתא ודודים ודודות. חיי החברה שלנו היו תוססים .

 

 

רוב הגברים במשפחה עסקו במסחר. באפריל 1941 הופצצה העירה שלנו וכוחות אוסטשים, שליחי  הגרמנים   השתלטו עליה. כל היהודים, חויבו להתייצב במשטרה. הוריי הבינו שהמצב לא פשוט. הם החליטו שאבא יסע לבאוגרד, לסבתא קלרה על מנת לעזור לסבתא להכין את ביתה לקלוט את המשפחה.

הוריי חשבו שהמעבר לעיר הגדולה יהיה יותר בטוח עבורנו, אבל עוד באותו לילה, עצרו האוסטשים את אמי. מפקד המשטרה פקד עליה להביא את כל הזהב שברשותה. בתמורה הבטיח לשחרר אותה. אמא הלכה הביתה באותו הלילה אספה את מטבעות הזהב ותפרה אותם על קורסולט (מחוך) את כמות הזהב הגדולה שנותרה, מסרה אימי למשטרה. הפקיד לקח את הזהב ושיחררה. אמא חזרה הביתה, ארגנה אותנו, הקטנים: יושקו בן שש אני בת ארבע ולזו בן השנה. ארזה את הבגדים, השכירה נהג עם מכונית ונסעה איתנו לספליט. ארגנה ניירות מזויפים, שלחה נהג להביא את אבא מבאוגרד, תוך הבטחה שתכפיל את שכרו,  ברגע שיביא את אבא לספליט.

 

בנוסף, אמא שלחה ניירות עם נהג לבנילוקה, כך  שכל מי שירצה יוכל לברוח. לצערי, רק בן דוד אחד היה לו האומץ להגיע אלינו לספליט. והנה הגרמנים הגיעו  לספליט. שוב חויבו היהודים להתייצב במשטרה. אמא נעזרה באולגה (שלאחר מכן קבלה את אות חסידות אומות העולם יחד עם גיסתה דרגיצה). אולגה העבירה אותנו למנזר. במנזר אולגה טענה שאמא נשואה ליהודי החולה מאוד. בזמן שהגרמנים  חפשו, ללא הרף,  בכל  מקום  יהודים אולגה העבירה את אבא לפרטיזנים ואותנו  לדירת  מסתור.

 

ערב אחד הגיעו הגרמנים  לדירה. מילנה  בעלת הדירה ואמא לחשו כי הילדים ישנים… לאור המצב המסוכן, למחרת  אולגה  ודרגיצה העבירו אותנו למחרת לידי הפרטיזנים. כך היה: נסענו בעגלה עם חמור, עם אולגה ואמא, מאחורינו עם דרגיצה. הם היו מחופשות לאיכרות. בסוף הדרך  הגענו  לעירה  טרוגיר  שהייתה בשליטת  הפרטיזנים. פגשנו  אנשים  שמחים  ושרים. היה זה   עולם  אחר. פגשנו אבא נמצא שם בתוך המפקדה. אולגה ודרגיצה הוכרו כחסידות אומות העולם והקשר איתם נמשך עד יומם האחרון.

 

אמא אתנו על החוף.

אוניית פצועים מעלה אותנו על סיפונה שוב פוגשים את אבא ואנחנו מגיעים לאי בשם ויס. בשנת  1944 עלינו לארץ  לאחר ארבע שנות נדודים. אני בת 7 ואחי יושקו בן 9 . נשלחנו לקיבוץ עין שמר .