מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא רבקה, שם משפחתי לפני הנישואים הוא שושנה. שם משפחתי לאחר הנישואים הוא ליברטי. מקור שמי הוא על שם רבקה מארבעת האימהות, כי נולדתי בחברון. שם החיבה שלי כיום הוא "סבתא נונה".

נולדתי בחברון בשנת 1933 ומשם עברנו לגור בירושלים אחרי פרעות 1936 ושם גדלתי. היה לנו בית עם שני חדרים ומטבח. אני הייתי האחות האחת לפני אחרונה, הילדה השישית מתוך שבעה. היו לי שלושה אחים וארבע אחיות. היום נשארנו אחותי הצעירה ואני. כשהייתי בת שנתיים, אחותי הגדולה כבר הייתה נשואה. אחי התגייס לצבא הבריטי, אח אחד נהרג במלחמת השחרור והשני גם הוא שירת והשתחרר מהצבא, אחותי שרה נישאה כשהייתי בת תשע וכך נשארנו אחותי ואני עם ההורים.

את כל שנותיי היפות עברתי בירושלים. אהבתי לקרוא, לרקוד ולטייל הרבה. בשבת היינו הולכים לטיול בעיר העתיקה ועולים על החומה, ועשינו תחרויות של מי יגיע ראשון, אני זוכרת את זה כתקופה מלאת חוויות. גרתי בסביבה שהייתה קיבוץ גלויות מכל העדות. שם היו הרבה ילדים בגילי ושיחקנו בקלאס, מחניים, שלום אדוני המלך, חמש אבנים, תופסת, מחבואים ועוד… שיחקתי עם חברים מבית הספר והשכונה. שם בית ספרי היה "רוחמה". הייתה לי מורה מקסימה ששמה זלדה, שלימדה אותנו גם ציור וגם את שאר המקצועות. אחר כך עברתי לבית ספר 'מזרחי' לבנות. ימי שישי שבת היו משהו מיוחד עבורנו, כי היינו ביחד כל המשפחה ושרנו שירי שבת ביחד. את החגים חגגנו יחד. זה היה מרגש, מצחיק ומלא בהמון סיפורים ואהבה. עצם העובדה שהיינו כולנו מתארגנים להכנת החג זה היה אירוע מאוד משמח אצלנו, היינו יושבים וצוחקים ונהנים מכל שטות שקרתה וצחקנו הרבה ביחד.

במלחמת השחרור עברנו טלטלה גדולה: אחי הגדול נפצע בצורה קשה והשני נפל בקרב. השלישי היה הלום קרב, אבל אז לא כל כך ידענו להתייחס לזה. ירושלים הייתה במצור וזו הייתה תקופה מאוד קשה עבורנו, היינו די מדוכאים.

אחרי מלחמת השחרור עבדתי בתור מטפלת ילדים במעון ויצ"ו ומשם התגייסתי לצבא ושירתי במשרד קצין שריון ראשי, עשיתי קורסים רבים ואף הייתי בחדר מלחמה היות והייתי משרטטת את המפות. הייתי בכל מלחמות ישראל מקום המדינה, אמנם לא לחמתי, אבל בהחלט עברתי את המלחמות במהלך חיי.

את בעלי יוסף ז"ל הכרתי כשעלה ארצה. אני הייתי בת 14 וחצי, גרנו בשכנות והיינו חברים טובים, הוא ליווה אותי שנים יפות, מאתגרות, היינו מבלים יחד הרבה עם לאה אחותי הקטנה ובן זוגה ז'ק והיינו חברים טובים. לאחר גיוסנו לצבא התחתנו. יוסף היה אהבת חיי, הוא היה הכל בשבילי. הוא נפטר בשנת 1980 ועד היום כשמזכירים אותו עולות בי דמעות. אהבתי אותו מאוד.

עברנו לגור בתל אביב ושם נולדה בתנו היקרה בשנת 1955. קראנו לה ורדה והיא הכניסה המון אור לחיינו. עקב עבודתו של בעלי, היינו נודדים מעיר לעיר, לכן לא יכולתי להשתלב בעבודה מסודרת וקבועה. עברנו גם לנצרת עלית, שכיום שמה הוא נוף הגליל. התאקלמנו מהר עם חברה טובה, חוגים, התנדבויות בהרבה עמותות, היינו מאוד פעילים בקהילה. פעמיים בשבוע אף התנדבתי לעזרה בבית ספר לילדים עם קשיי למידה וזה היה מאוד מספק עבורי.

כעבור זמן רב, כשורדה  שלנו הייתה בת 11, אימצנו ילדה בת חודש כמשפחת אומנה – רינהל'ה המתוקה. היא הוסיפה המון צבע לחיינו, ורדה הייתה נרגשת שיש לה אחות משלה וצעקה לכל השכנים שיש לה אחות. אך כשרינהל'ה הייתה בת שנה וחצי, הדודה שלה שינתה את דעתה ולקחה אותה מאיתנו. זו הייתה טרגדיה גם עבורנו וגם עבור רינהל'ה. למזלנו היא הייתה ילדה חזקה ועל אף כל מה שעברה, בהמשך חייה ניצחה הכל והתקדמה. לא מזמן יצא לי לפגוש אותה וזה היה מאוד מרגש עבור שתינו.

בנוסף, אימצנו שני ילדים אחים שגדלו אצלנו כמשפחת אומנה, כי לאימם הייתה טרשת נפוצה. אריאל ומשה היה שמם. הם לא קיבלו מה שהיו צריכים לקבל כילדים ואני רציתי לתת להם את זה, לדאוג להם, לקדם אותם. הם היו אצלנו במשך שש שנים, מגיל 3 וחצי עד גיל 11. הרגשתי שנתתי להם חיים והם נתנו לי בחזרה!

כיום, אני חיה בהרצליה. בבקרים אני נוהגת לצאת לטיול קצר, אני סורגת, תופרת, רוקמת (כל מה שקשור לעבודת יד). אני אוהבת לבשל לנכדים שלי, לנינים שלי, ומחכה בכל שישי שיגיעו אליי ונשב יחד ונהנה אחד מהשני ונצחק. כרגע אני בבית, אבל לפני תקופת הקורונה הייתי פעילה מאוד ובכל שבוע הלכתי להרצאות. בגלל הקורונה אני פחות פעילה ואני פעילה רק דרך הזום. אבל גם זה משהו.

יש לי חמישה נכדים, שאני פוגשת בכל שבוע פעמיים לפחות. יש לי שישה נינים ואחד בדרך.

כן ירבו…!

הזוית האישית

סבתא רבקה: נהניתי מאוד מזה שהנינה שלי התעניינה בקורות חיי, אני מודה ליערה ולאורנה שהעבירו לנו את החוויה הזאת.

הנינה נויה: למדתי הרבה על עברה של סבתא רבתא, היה מגניב, ותודה ליערה ולאורנה שנתנו לי את האפשרות להיות עם סבתא.