מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1936 בפתח תקוה, בבית חולים ליולדות שהיום הוא חלק מבית חולים השרון. הורי היו כבר עולים ותיקים בארץ, שכן הם עלו 11 שנים לפני כן. אבי היה פועל יומי בתקופה שנולדתי.

למדתי בבית ספר יסודי דתי ובבית ספר תיכון מקצועי (אלקטרוניקה). לאחר השישית הפסקתי את הלימודים מסיבות שונות ועבדתי עד לגיוס לשירות חובה בצבא. הייתי חבר בתנועת נוער "בני עקיבא", חניך וגם מדריך – והתגייסתי לצה"ל כחבר גרעין במסגרת הנח"ל. במסגרת השרות הצבאי עברתי קורס מכ"ים וקורס קצינים והשתתפתי במבצע קדש (מבצע סיני) במסגרת חטיבת הצנחנים.

לקראת סוף השרות החלטתי לשנות את מהלך חיי, ובמקום ללכת לקיבוץ, ללכת ללמוד אמנות בבצלאל. חזרתי לבית הוריי, עבדתי שנה כדי לחסוך כסף ללימודים ועברתי לירושלים. התחלתי ללמוד בבית הספר לאמנות ולאומנות בצלאל, שם סיימתי 4 שנים בהחלט מספקות ומאושרות. במשך זמן הלימודים התחתנתי ונולדה לי בת (שהיא גאה על כך שהיא ילדת ירושלים), ועבדתי לפרנסתי בהדרכה במועדוני נוער ובהוראה. לאחר סיום הלימודים המשכתי לעסוק בהוראת אומנות ומלאכה עד לפרוץ מלחמת ששת הימים. במשך הזמן הזה עברתי עם משפחתי החדשה לפתח תקוה עיר מולדתי. שם נולדו לנו עוד שני ילדים (בנים).

לקראת מלחמת ששת הימים גויסתי למילואים במסגרת החטיבה הירושלמית ושרתתי עד תום המלחמה. לקראת השחרור הוצע לי להשאר בצבא בשרות קבע, חזרתי לבית הספר לסיים את שנת הלימודים, נפרדתי מהמנהל, מהמורים ומהתלמידים, והתגייסתי כמובן לאחר התייעצות עם אישתי – לשרות קבע בחטיבה הירושלמית. עם סיום המלחמה זכיתי בחוויה, ללוות יום יום את פינוי רחבת הכותל וחשיפת חלקים מקיר הכותל שהיו מוסתרים או מכוסים באדמה.

התחיל פרק חדש בחיי, שרות צבאי. אם בתקופה שרות החובה חיכיתי שתקופה זו תסתיים, עכשיו כמובן הדברים נראו אחרת. אני מבוגר יותר, יודע את יכולותיי ומגבלותיי. שרתתי בתפקידים מעניינים וביחידות מרכזיות והרגשתי סיפוק ביכולתי לממש את יכולותיי ולחיות בין אנשים מעניינים הנותנים לצבא ולמדינה את כל כולם. לאחר 15 שנות שרות בקבע פרשתי בדרגת סגן אלוף, והתחלתי שוב פרק חדש בחיי. הלכתי לעבוד בבנק הפועלים. שם עבדתי 19 שנים עד להגיעי לגיל פנסיה ופרשתי סופית מעבודה.

כפי שכבר ציינתי, נולדתי בשנת 1936. בשנה זו פרץ "המרד הערבי הגדול" שבו ערביי ארץ ישראל ניסו לפגוע ביהודי הארץ למנוע הגשמת הציונות. מלחמה שגבתה קורבנות רבים, יהודים ערבים ובריטים. כמובן שאינני יכול לזכור כלום. אבל זוהי נקודת ציון למהלך חיי ולמהלך כל היהודים שחיו בארץ בדורי. שלוש שנים אחרי המרד הערבי פרצה מלחמת העולם השנייה. רוב משפחות הורי חיו באירופה והחרדה לגורלם השפיעה על כולנו. גם המצב הכלכלי בארץ כמובן הורע בגלל המלחמה. אחי הגדול ממני בעשר שנים, התגייס לצבא הבריטי כדי להילחם בגרמנים. נוספה בבית דאגה נוספת להורי, החרדה לאחי החייל. בכתה שלי בבית הספר היו עוד ילדים שבני משפחה שלהם התגייסו לצבא הבריטי. היו שני ילדים שאבא שלהם נפל בשבי הגרמני ורק ב1945 השתחררו וחזרו הביתה. אחרי 4 או 5 שנים שלא ראו אותם.

עברו רק עוד שנתיים וכבר פרצה מלחמת השחרור. הייתי בן 11 כשפרצה המלחמה, והיא נכנסה לחיינו לאט לאט. תחילה הגיעו עדויות על תקיפה של אוטובוס לחיפה, לאחר מכן החלו ידיעות על מלחמות בירושלים ובכל רחבי הארץ. כך היה, עד 14 למאי 1948 – אז הוכרזה המדינה. למחרת, התחילה מלחמה של ממש. צבאות ערב פלשו לארץ. הייתה לנו מדינה שיכלה להכריז על גיוס כללי. לפני קום המדינה, פעלו החיילים בהתנדבות. לדוגמא, אחי הגדול שלמד באוניברסיטה בירושלים והיה שייך לגדוד של "ההגנה" בירושלים, היה נקרא באמצע הלימודים לפעולה, ומיד כשחזר הביתה המשיך בלימודים. נגמרה מלחמת השחרור, וכביכול היה שקט במדינה, עד 1955. כשהגעתי לגיל גיוס חובה, כבר הייתה עוד מלחמה בפתח – מלחמת קדש, ולאחריה מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. כך, למעשה, החיים של כל הדור שלי היו סיפורי מלחמות – שהשפיעו כמובן על חיינו.

בינתיים משפחתי גדלה כל הזמן. הילדים שלנו גדלו, שרתו בצבא, התחתנו, הולידו ילדים יש לנו היום 11 נכדים, ואשתי ואני מאד גאים בילדים שלנו ובנכדים שלנו.

גם לאחר שפרשתי מעבודה בשכר, לא פרשתי מהחיים. התפקדתי למפלגת העבודה והייתי אזרח פעיל גם במפלגה וגם בכל מערכת אזרחית שהרגשתי שיש בידי לתרום משהו. בתקופה שילדיי למדו, הייתי פעיל בוועדי ההורים בבתי הספר שבהם למדו.

היום אני חי בראש העין, בשכונה שהוקמה על ידינו, גמלאי צה"ל, מזה 22 שנה. אני גמלאי, מעורב בחיי העיר. אני חבר הנהלת סניף צוות בעיר. זהו אחד הסניפים הגדולים של צוות בארץ, מהסיבה הפשוטה שבראש העין יש ריכוז גדול של גמלאי צה"ל, ושל אנשי צבא שיהיו גמלאים בעתיד. זהו סניף שרק הולך וגדל. במשך התקופה שאני חי בראש העין, גם התנדבתי בפעולות שונות, ואט אט עם השנים אני מתנתק ומתכנס בבית.

על סיפורו השני של טוביה תוכלו לקרוא בקישור הבא "הקרב על המיתלה"

תשע"ד 2014