מאגר סיפורי מורשת

מולדתי תימן

נולדתי בתימן, באזור מנכה בשנת 1946, נולדתי ליעקב ורומיה גיאת. אנחנו חמישה אחים, 3 בנות ו- 2 בנים.

אבי היה סוחר קטניות ואמי הייתה תופרת ורוקמת. לאבי היו שלושה אחים גם הם סוחרים.

.

אבא שלי יעקוב בן שלום גיאת

הסבא שלי, יצחק גיאת, עזב את צנעא והגיע למנכה וה' הצליח דרכו במסחר. בשנות הבצורת, הצטרפו מהמשפחה שלו אליו, וקבל אותם בסבר פנים יפות וטיפל בהם עד שהסתדרו. ברוך ה', היה הבית מלא כל טוב.

שמי נקדימון

מקור השם נקדימון

עושרו המופלג מוזכר באגדות שבתלמוד הבבלי לצד פועלו למען עולי הרגל לבית המקדש ירושלים. כשרצו חז"ל לתאר את עושרו כתבו על בתו שהייתה מיטתה מוצעת בשנים עשר אלף דינרים . במקור אחר מסופר כראיה לעושרו של נקדימון בן-גוריון שבכתובתה של בתו היה רשום "אלף אלפי דינרי זהב" שאביה נתן לה בתור נדוניה.

בתלמוד הבבלי על מסכת גיטין מוזכר נקדימון בן-גוריון ביחד עם כלבא שבוע ועשיר נוסף ושמו בן ציצית הכסת שמחסני המזון שלהם יכלו לקיים את תושבי ירושלים כעשרים שנה במצור הרומאי על ירושלים שקדם לחורבן בית שני. מהמשך דברי התלמוד שם נראה שנקדימון בן-גוריון וחבריו תמכו בהשגת הסכם עם הרומאים בניגוד לדעת קבוצות מיליטנטיות יותר. מסורת קדומה בשם האר"י זיהתה את קברו בקברי המלכים בירושלים.

המדרש באבות דרבי נתן שהוזכר לעיל מספר שנקדימון בן-גוריון רכש שתיים עשרה עינות מים עבור עולי הרגל. כשבא להחזיר את המים לאיש שממנו קנה את שתיים עשרה עינות המים נעשה לו נס: עקב תפילתו של נקדימון בן-גוריון, ירד גשם במיוחד עבורו בתוך שנת בצורת על מנת למלא את מאגרי המים.

יתר על כן, האגדה מספרת שכיוון שבעל חובו של נקדימון בן-גוריון טען שהגשם ירד בלילה לאחר זמן פרעון החוב, הרי שלמרות התמלאות המעיינות, על נקדימון בן-גוריון לשלם את חובו. המדרש ממשיך ומספר שנקדימון בן-גוריון התפלל ובקש מה' שהזמן ישוב לאחור והשמש תשוב משקיעתה, כך שלא יהא עליו לשלם את החוב. המדרש מספר שה' נענה לבקשה זאת והשמש חזרה לאחור כך שהיום עוד לא נסתיים.

חז"ל אף גרסו שבעקבות אירוע זה נשתנה שמו והוא קבל את השם 'נקדימון' שכן "נקדמה חמה בעבורו". סיפור זה מופיע גם בתלמוד הבבלי במסכת תענית . לפי המסופר במקורות אלו שמו העברי היה 'בוני'. לכאורה נראה שמקור השם נקדימון הוא בשם היווני 'ניקודמוס'.

קורות חיי

בשנת 1949, הגענו לארץ לעין שמר, משם פיזרו אותנו לראש העין, הגענו לאוהלים. חלק מהמשפחות נכנסו למבנים בריטיים עד שלאט לאט בנו בתים.

היתה צרכנייה, והיינו מקבלים תלושים לאוכל בהם היינו קונים אוכל. לאט לאט יצאנו לעבודה, כל מיני עבודות מזדמנות בבבתי המושבים, בעיקר בעבודות גינה.

במקום ללמוד, היינו הולכים לעבוד, כדי שיהיה כסף לאוכל. אני למדתי בבית הספר אוהל שלום, מחזור ז' והיינו יוצאים לעבוד גם אחרי הלימודים, שהיו רק עד השעה 12:00 בצהרים. כך נמשכה תקופה זו,  עד שהתגייסתי לצבא. בצבא שירתתי בשנת 1966 בחייל שריון ולחמתי במלחמת ששת הימים באזור מצרים, אל עריש.

כמובן ששירשתי במילואים עוד 40 שנה. תוך זמן זה התחתנתי בשנת 1971 ונולד לי בן. עברו עלינו שנים קשות לפרנסה, לא היה מקום עבודה קבוע. בתקופת מלחמת לבנון, לא כל מעסיק רצה להעסיק אותך, כי אתה כל הזמן יוצא למילואים.

עד שנת 1973, אחרי מלחמת לבנון, עבדתי כחבר דן שנחשבה כעבודה מומלצת ואז הצלחתי לקחת כסף במשכנתא ולהחזיר. זה היה קשה מאוד ההצמדה והריבית גבוהים. את הכסף הייתי צריך להחזיר לבנק. הודות לעבודה הקבועה בדן, הצלחתי להחזיר את החוב. גם ילדים נולדו לנו, עוד שלושה וצריך כסף ללימוד הילדים… תקופה לא קלה. רעתי שתחייה, הייתה בשבילי גב חזק מאוד, בכל הדרך הקשה הזאת, עד שיצאתי לפנסיה רפואית, אחרי חמישה מעקפים.

כיום אני עוזר בכל כלכלת הבית, לעזרה בנכדים, ככל יכולתי ולפי הצורך, ויוצא לטיולים בארץ ובחו'ל.

הזוית האישית

חן: היה לי כייף לשמוע את הסיפור של נקדימון ושמחתי ללמד אותו על המחשב.

רועי: בכל יום ראשון נפגשנו ולימדנו את נקדימון להשתמש במחשבים, כתבנו את סיפור חייו, למדנו עליו ועל תקופתו ונהנינו מאוד.

נקדימון: כשהגעתי לא הבנתי במחשבים בכלל ואז הצמידו אליי את חן ורועי והם העשירו אותי ביישומי המחשב. היה לי כיף מאוד ללמוד מהם ושמחתי לבוא לכל שיעור. הופתעתי לגלות ילדים מאוד חכמים, שלא רציתי להפסיד שום שיעור וכך תמיד באתי לשיעור המחשבים.