מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי מיכל מוגרבי. נולדתי בבלגיה בתאריך 6.9.1943.

סבא וסבתא שלי היו אנשים מאוד אמידים, היה להם מפעל למעילי גשם ומפעל יהלומים בבלגיה. אבל כל הרכוש נלקח על ידי ממשלת בלגיה במלחמת העולם השנייה, מכיוון שזה היה רכוש יהודי. הם עלו לארץ כמעט בלי כלום. אבא שלי היה רופא ואימא הייתה אחות. אנחנו שלוש אחיות, עלינו לארץ בשנת 1949.

פעם, בילדותי, הייתי משחקת בחמש אבנים, חבל, חמור, קלאס, טיפוס על עצים… מבין כל המשחקים האלה המשחק האהוב עליי היה טיפוס על עצים. כי תמיד יכולתי לראות מה קורה בכל מקום. היום בשעות הפנאי שלי אני מציירת, שוחה, מתעמלת במים, מטפלת בסבא, עורכת קניות, מבשלת ומנקה. עבדתי בתור אחות מוסמכת. בתור אחות היה לי חשוב מאוד הנתינה, הדרכה, למידה ומעבר מידע לאחרים.

דעתי על הטכנולוגיה היא שמצד אחד זה מצויין שיש תקשורת ואפשר בכל הזדמנות לקרוא וללמוד על מה שקורה בעולם. וגם אפשר לשמור על קשר עם חברים… אבל מצד שני זה מגביל את האנשים כי הם עסוקים כל הזמן בטלפון שלהם ובטלוויזיה או במחשב שלהם. לפי דעתי החיים של היום שונים לחלוטין מהחיים של פעם: פעם לאף אחד לא היה כלום וכולם היו פחות או יותר אותו הדבר. היום יש תקשורת, יש רכב, יש חשמל, יש מזון בשפע, יש סופרים בכל מקום, אפשר לטוס ואפשר לנהוג. מבחינה חברתית יש יותר מקומות לבלות בהם, יש תיאטרונים וכל מני אמצעי בידור שלא היה פעם. לדעתי הדור של היום הרבה יותר חכם, הרבה יותר מתוחכם אבל במידה מסוימת הוא הרבה פחות חכם. הוא לא כל כך חושב ומתחשב באנשים עם צרכים מיוחדים. לעומת פעם, שאנשים היו עוזרים הרבה אחד לשני כי לאף אחד לא היה, ולמי שכן היה יותר – הוא היה עוזר לאלה שלא לא היה להם.

פגשתי את סבא אצל בן דודה שלי בחיפה, כשבאתי לבקר את המשפחה וסבא היה שם. התחתנו בכפר סבא באולם של בית הרבנות. גרנו בעפולה בבית חולים העמק. כאמור, אני אחות מוסמכת עם תואר ראשון. סבא היה מנהל פארא-רפואי של בנק הדם.

הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים זה שהכרתי את סבא, הקמתי משפחה וגדלו לי ילדים מקסימים ונכדים עוד יותר מקסימים.

הזוית האישית

עידן: חוויתי מתכנית הקשר הרב דורי היא שלמדתי כל כך הרבה דברים חדשים על סבתא שלי. הייתי רוצה לאחל לה הרבה בריאות ואושר.