מאגר סיפורי מורשת

שמי ברוך, אני נקרא על שם סבא שלי. נולדתי בעיר שנקראת ברשוב ברומניה. עליתי לארץ בגיל שנה וחצי. הוריי עלו לארץ לאחר השואה בשל השנאה ליהודים.

גרנו בחיפה והיינו במעברה בתוך אוהלים. הגענו לארץ בחורף בחודש פברואר והיה גשום, הגשם חדר לאוהלים, אכלנו במסטינג, שזה כלי מלבני, לא צלחת אלא כמו קופסה שבתוכה שמים את האוכל, כמו שאכלו פעם בצבא. אחרי מלחמת השחרור עברנו לדירה, לכל משפחה היה חדר. זה היה בנין ששיקמו בו הרבה משפחות.

אחרי מלחמת השחרור הרבה ערבים ברחו מהארץ אז שיקמו את העולים בבתים הללו. הבית שלנו היה ליד נמל חיפה. גרנו בבית בודד (וילה), כרגע זה בית משופץ אז אני לא יודע איך הוא נראה פעם. כשגרתי שם הייתה שם חצר, זה בית עם חלקת שטח קטנה. לא גרנו בשכונה יהודית.

בילדותי שיחקנו במשחקים ספורטיביים כמו לדלג בין חמש אבנים, לא לדרוך עליהם ומרחיקים עד שמישהו נפסל – כמו שלושה מקלות של היום, שיחקנו אז קלאס, היינו קופצים אחד מעל השני. חוץ מזה שיחקנו גם כדורגל, כדורסל וכדורעף.

למדתי בבית ספר יסודי בשם רמז ולתיכון קראו בית ספר חוגים. למדתי מתמטיקה, ביולוגיה, ערבית, תנ"ך, היסטוריה, לשון, ספרות, אנגלית וספורט, כמו שלומדים ילדים היום. אהבתי מאוד ביולוגיה, ספורט ומתמטיקה והייתי ספורטאי מצטיין. גם הייתי תלמיד מצטיין בכל המקצועות. בשנות החמישים והשישים נהגנו לשמוע  שירים של הביטלס, אלביס פרסלי, פול אנקה, ניל סדקה. רקדנו ריקודי רוק, פסדובלה.

את בר המצווה שלי חגגנו בבית הכנסת כמו היום, למדתי פרשה שלצערי אני לא זוכר מה היה שמה. לא קיבלתי מתנות, לא זכור לי הרבה מהאירוע למעט קריאת פרשת השבוע והטלית שבה התעטפתי.

משפחה

את סבתא הכרתי בחיפה. היה שם מועדון שנקרא "2.2". הסבר השם: כשלמדתי בטכניון היה צריך לקבל ציון מסוים כדי לעבור את השנה – ממוצע של 2.2 מתוך 4 נקודות, ובגלל זה קראו למועדן הזה 2.2. לכן באו לשם בנות חיפה כדי "לתפוס" מהנדסים לעתיד ושם אנשים היו מכירים, כך הכרתי את סבתא. נולדו לנו שלושה ילדים וכעת יש לנו גם שבעה נכדים.

הזוית האישית

אילי: סבא, נהניתי לעבוד אתך ולשמוע על זכרונות העבר שלך.

סבא ברוך: גם אני נהניתי לעבוד אתך, נכד.