מאגר סיפורי מורשת

שמי צחי (יצחק) לבנה, נולדתי בשנת 1951 בישראל.

אבי שוקה (יהושע) נולד במושב כפר יחזקאל. אחיו הבכור יצחק נהרג במלחמת השחרור, ואני קרוי על שמו. בעקבותיו אבי והוריו החליפו את שם משפחתם מבלינקי ללבנה.

סבי שמואל וסבתי חיה, עלו מרוסיה בעליה השנייה, והם ממייסדי המושב כפר יחזקאל. אימא שלי, לאה גרשוני, נולדה בירושלים, ועברה עם משפחתה לתל אביב, שם גדלה. היא סיימה סימינר לגננות ונשלחה כגננת לכפר יחזקאל, כאן היא הכירה את אבי. אני בן בכור ויש לי שתי אחיות: ענת ונטע.

גדלנו במושב ,וסבא וסבתא גרו צמוד אלינו, וסבתא הייתה מפנקת אותי בשוקולדים וממתקים. חיינו בצניעות, לא היו מוצרי מותרות. לא הייתה טלוויזיה, בריכת שחייה, טלפון, טרקטורון. אפילו מכונית לא הייתה לרוב המשפחות, אבל לא חסר לנו דבר.

הילדות שלנו בכפר יחזקאל הייתה מאושרת, למרות שלא היו מותרות. אחרי הלימודים ובסופי שבוע, היינו נפגשים בצריף של התנועה, והיו לנו "פעולות". לא היו טלפונים, אז המדריך היה כותב דף קשר, ונותן לאחד הילדים, והיינו מעבירים מאחד לשני עד האחרון. בלילות היינו משחקים סימני דרך, מבעירים מדורות,  וקולים גרעיני דורה (מזון לתרנגולות), על גבי פח לוהט, מין פופ קורן לעניים. כמו כן, היינו מפלחים אבטיחים מהמקשה, מנפצים אותם, ואוכלים בידיים את תוכם האדום המתוק.

בחופש הגדול לא היו קייטנות, היינו מתרוצצים חופשיים לנפשנו מבוקר אור, עד הלילה, יחפים וערומים, רק מכנסיים קצרים לגופנו, השמש הייתה מכהה את עורנו, ומבהירה את שערנו, והיינו מטפסים על עצים, בונים אומגות, ומשחקים ב"מלחמה". כמו שאהוד מנור ז"ל כתב בשירו:

"ימי בנימינה"

אני רוצה לחזור אל הימים הכי יפים שלי

הימים היחפים …

אני זוכר הכל זרם לאט, השמש לא מיהר

אנשים אמרו שלום

חבר היה חבר.

את בר המצווה חגגו לי בחיק המשפחה, על הדשא שלפני ביתנו במסיבה צנועה, וקנו לי פטיפון. התחלתי לרכוש תקליטים ומכאן החיבה הרבה שלי למוזיקה, בעיקר למוסיקה קלאסית.

לאחר סיום התיכון ,התגייסתי לסיירת אגוז, ושירתי בצפון, בגליל העליון וברמת הגולן. השתתפתי בפשיטות מעבר לגבול, ולחימה במחבלים. שנה אחרי שהשתחררתי, פרצה מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, וגויסתי למילואים בסיירת שריון. לחמנו ברמת הגולן. שירתי חצי שנה ברצף. כשהשתחררנו ערכנו מסיבה בסימינר אוהלו לחוף הכינרת, שם הכרתי את סבתא בת שבע, שהייתה שם תלמידה. התחתנו באוגוסט 1974. החתונה הייתה במושב. התחתנו עם עוד זוג, שהחתן בן כיתה שלי. את המסיבה ארגנה אמא שלי לאה. היא נערכה במרכז המושב וכללה הצגה, היו הרבה מאוד אורחים שכללו את כל תושבי הכפר.

מאחר שלאבא שלי היו קשיים כלכליים, הוא זנח את המשק והלך לעבוד כנהג משאית. עם שחרורי מהצבא, וויתרתי על לימודים גבוהים והתחלתי לפתח את המשק. הקמתי עם אבי דיר צאן גדול ומשק מטעים.

בשנת 1982 השתתפתי כחייל מילואים במלחמת שלום הגליל. נלחמתי בלבנון, ושהיתי חלק מהזמן בבירות, והסתובבתי עם הנגמ"ש שלנו בכל לבנון.

אני חוגג עכשיו יום הולדת שבעים, ויש לי ארבעה ילדים ושישה נכדים, אור היא נכדתי הבכורה.

הזווית האישית

הסיפור של סבא צחי לבנה, תועד על ידי אור נכדתו, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר הרב תחומי עמק חרוד, עין חרוד מאוחד – בשנת תשפ"א – 2021, בהנחיית המורה המובילה כרמית פיזם.