מאגר סיפורי מורשת

שמי משה לבי, שם המשפחה המקורי שלי היה 'לבי' ובארץ שונה ללביא. אבי שהיה איש דתי, רצה שבניו ייקראו על פי השמות בתנ"ך ולכן קרא להם אברהם, יצחק, יעקב משה, דוד שרה ואהרון. כולם מהתורה. לא היה לי כינוי מיוחד. נולדתי בעיר בנגזי שבלוב בתאריך 23.3.1942. בילדותי לא נהגו לחגוג ימי הולדת. לכן רק בעשורים האחרונים החלו לחגוג למשפחה בכלל ימי הולדת. לא היו אירועים מיוחדים.. אני הילד האמצעי במשפחה. היו לי שלושה אחים ואחות גדולים ממני. אחד נהרג (יעקב) ושני אחים ואחות קטנים ממני. למעט יעקב שנהרג בקרב מול הסורים לא היו אירועים מיוחדים.

כשעלינו לישראל גדלנו במעברת "בית ליד". תחילה באוהל, אחר כך בבית אבן גדול של חדר אחד (מעין אולם) בו התגוררנו כל המשפחה. החיים במעברה היו קשיים בגלל אי ידיעת השפה, הצפיפות  ותנאי המגורים. אחר כך, עזבנו לעיר נתניה, לבית בו שלושה חדרים. בהמשך גדלתי בפנימייה חקלאית עד הגיוס לצבא. מאחר ורוב ילדותי ביליתי בפנימיה, טבעי היה שהתחביבים היו משחקי כדור: כדורגל, כדורסל ועוד. בבית אכלנו אוכל מזרחי טעים שאימא בישלה (מפרום, קוסקוס, חריימה). כשעלינו לישראל והתגוררנו במעברה לא היו גני ילדים. עד כתה א' למדתי ב-"חדר". זה בדומה לגן ילדים אך, היה רבי ולמדנו רק תורה. עד כתה ו' למדתי במעברה ולאחר מכן, עד שהתגייסתי לצבא למדתי בפנימייה. בצבא שירתי בנח"ל, לאחר סיום בית הספר התיכון הצטרפתי לגרעין (חברי למחזור הלימודים), והתגייסנו יחד.

מקום העבודה הראשון שלי היה לאחר השחרור מצה"ל בבית ספר החקלאי בחדרה, הייתי מורה לחקלאות. לא הייתה לי סיבה מיוחדת לבחירת המקצוע. זו הייתה העבודה היחידה שהוצעה לי בשעתו, בה עבדתי כשמונה שנים, עד אשר למדתי הנהלת חשבונות וייעוץ מס. במקצוע זה עבדתי כעצמאי עד שפרשתי.

החגים המיוחדים היו תמיד החגים בחוג המשפחה, פורים, שבועות וליל הסדר בפסח (עם הנפת הזרוע), ובחגי תשרי, ראש השנה ויום כיפור בהם הלכנו עם אבא לבית הכנסת והיינו מקבלים את ברכתו מתחת לטלית. בנערותי, בכיתה ח', פרצה מלחמת סיני (מלחמה כנגד המצרים) בה לא השתתפתי. בבגרותי השתתפתי במלחמת ששת הימים (1967). לפניה היו כמה שבועות המתנה וחרדה עד לניצחון הגדול בתולדות המדינה. מלחמת יום כיפור (1973) שבאה בהפתעה גמורה ומלחמת לבנון הראשונה (1982).

הקמת משפחה

את ירדנה אשתי הִכרתי בבית הספר החקלאי בחדרה ("עירון") בשנת 1968 כשהייתי בן עשרים ושש בערך כשבאה לעבוד שם. לא ערכנו שום מסיבה של טרום חתונה. יש כמובן סרטון ותמונות. הילדה הראשונה (גליה) נולדה שנה לאחר הנישואים, רינת ואיל נולדו שנים לאחר מכן. בעבר העיסוק העיקרי היה עבודה וגידול הילדים. כיום העיסוק העיקרי כתיבה, בילוי וטיפוח הגינה.

בגילי כביכול מאוחר ללמוד לימודים מסודרים אך, אשתי ואני משתתפים בקביעות בהרצאות והצגות. לשמחתי כל ילדיי ונכדיי חיים בארץ. חשוב מאוד הלימוד, הוא היסוד שבלעדיו לא ניתן להתקדם בחיים בשום תחום. נתקלים בקשיים ומגבלות בתחום העיסוק והקידום בחיים. יש לנו שתי בנות ובן. ושבעה נכדים- חמישה נכדים ושתי נכדות. כולם יפים ומוצלחים. הנכדים נפגשים אצלנו מדי שבוע בערבי שבת וחופשות הקיץ בקייטנה אצלנו. בשנים האחרונות התחלתי לעסוק בכתיבה והוצאתי לאור חמישה ספרים, ארבע רומנים וספר אוטוביוגרפי על המשפחה בתקופת השואה. האירועים המרגשים בחיי הם העלייה לארץ, חגיגת הבר מצווה, החיים בפנימיה, הנישואים ובעיקר הולדת הילדים והנכדים.

הזוית האישית

אופק : מאוד ניהנתי לעשות את העבודה של הקשר הרב דורי עם סבא שלי עבדנו על זה ביחד שנפגשנו אנחנו בקשר טוב מאוד וכול תהליך העבודה היה מלווה בצחוקים דיבורים וכיף

וסבא משה : אנחנו מאוד דומים ואני שמח שיצא לי לעשות את העבודה אתו