מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתאריך 18.2.37 באיטליה. הייתי בן שני במשפחה. בחודש אוקטובר 1939 עלינו ארצה לפלשתינה א"י, כך נקראה מדינתנו עד מלחמת השחרור ואז היא נקראה מדינת ישראל.

 

 

באותו זמן המדינה הייתה בשלטון אנגלי והיו בה חיילים אנגלים, להם קראנו "כלניות", כיוון שהכובעים לראשם היו אדומים. הם שלטו ביד רמה, כמעט בכל יום הכריזו על עוצר ואסור היה לצאת מהבית, ואילו אבי היה פעיל בהגנה ויצא בלילות לשמירה יחד עם חבריו. הם אחזו באופן בלתי חוקי בנשק וכאשר בוקר אחד עשו הכלניות חיפוש בבית, הם נכנסו אלינו הביתה ועברו מחדר לחדר. בחדר שינה של הוריי, מאחוריי דלת הכניסה לחדר הייתה גומחה, הנשק הוכנס לגומחה וכשפתחו את הדלת לא ראו את הנשק.

 

בחדר הייתה מיטת תינוק של אחי הקטן ואמי התחננה בפני החיילים האנגלים לא להיכנס לחדר ולעשות רעש כדי שאחי הקטן לא יתעורר, הם הציצו דרך הדלת ולא נכנסו פנימה כך שלא ראו את הנשק של אבא. לאחר מכן, הבריטים עזבו את הארץ וקמה מדינת ישראל תקופה זו הייתה קשה לא היה אוכל ואז החלה תקופת הצנע. כל משפחה בהתאם לגודלה קיבלה פנקס נקודות ורכשה, בעזרת פנקס הנקודות היה אפשר לקבל אוכל וכתוצאה מכך סבא שלי שהיה חייל במלחמת העולם עזר לנו להכין גינת ירקות.

 

כמו כן, התנדבתי לעזור לשכנים שהיו להם פרות ושהילדים הגדולים שלהם יצאו למלחמת השחרור, כך אני ואחי הבכור היינו קמים בבוקר מוקדם והולכים אליהם לחליבת הפרות ואילו בתמורה קיבלנו כל יום ליטר חלב; אמי הייתה מרתיחה את החלב וכך קיבלנו גם חלה וגם חמאה תוצרת אימא. בשעות אחר הצהריים הכנו שיעורים ויצאנו למעברה, מחנה להורים חדשים שבאו ארצה מתימן, מרוקו ועירק,  היינו משחקים עם העולים החדשים בכל מיני משחקים כך עזרנו למשפחות ולילדים להיקלט בארץ. בבית הספר למדנו חשבון, עברית, תנ"ך ובנוסף למדנו פחחות החל מכיתה ו' וחקלאות. פעם בשבוע כל ילד קיבל מהירקות שגידלנו. מכיוון שבבית הספר היה מטבח וחדר אוכל, התלמידים למדו גם עבודות מטבח כולל: בישול, עריכת שולחנות ורחיצת כלים. היינו משחקים במשחקים שונים כמו קלאס, גולות, הקפת מחבואים ועוד.

 

בחג החנוכה התקיים ברחובות מרוץ הלפיד ונפל במזלי למסור את הלפיד לידי הנשיא הראשון של ישראל חיים וייצמן ולקיים שיחה קצרה עם הנשיא. במהלך המכביה השלישית השתתפתי  בהתעמלות קרקע וקפיצה לבריכה מגובה רב וזה היה מפחיד אבל כיף, הוריי שמחו מאוד שעסקתי במקצועות מכובדים ושמחו על כך, כיוון שבבית הספר העממי לא הייתי אחד התלמידים הטובים. בסיום שנת הלימודים היינו עסוקים בעבודות שונות, כמו בציר ענבים בקיבוץ גבעת ברנר הנמצא ליד רחובות. בימי שישי היינו נוסעים לקיבוץ נען לעזור בכביסה ובתליית הכביסה לייבוש, את הכביסה היו עושים על פרימוס שהיה הכלי היחידי אז להרתחת מים.

 

דמי כיס לא היה לנו ולכן בגיל 15 פתחתי במרתף בית מלאכה לתיקון אופניים וכך היו לי דמי כיס ועזרתי להוריי. סיימתי את הבית ספר העממי ועברתי לבית ספר תיכון אורט ברחובות, בית ספר תכני שבו למדתי מקצועות טכנולוגיים מעניינים, למדתי גם חריטה כי חשבתי שזה יהיה המקצוע שלי בחיים. באותה תקופה הייתה לי חברה בשם תלמה שלימים הפכה להיות אשתי ואם נכדיי.

 

לאחר סיום הלימודים גויסתי ליחידה קרבית- גבעתי בגדוד 51, זו הייתה תקופה קשה מאוד, בה פרצה מלחמת קדש. לחמתי באזור רפיח ונפצעתי כאשר עליתי על מוקש, לאחר מכן עברתי לפיקוד צפון בחטיבת גולני והועברתי לפיקוד צפון. לאחר המלחמה שוחררתי כתוצאה מהפציעה והתחלתי לעבוד במפעל אביק.

 

הצטרפתי לעבודה עם אבא שלי אשר הקים בתל-אביב ברחוב מונטפיורי 27 את אביק לייצור תרופות. לימים חברת אביק ייצרה חומרי גלם לייצור תרופות ותוספי מזון לבעלי חיים. אביק עברה מתל-אביב לרמת גן, אך המקום לא התאים לחברה אשר מייצרת כימיקלים כיוון שהמקום היה צפוף. בעקבות כך, הדירקטוריון התיל עליי להקים את החברה באזור שאפשר יהיה לייצר בו גם כימיקלים, המקום שבחרתי בו היה אזור התעשייה דרום נתניה על אם הדרך בין נמל חיפה לנמל אשדוד.

 

המתקן הראשון שהוקם היה מתקן לייצור תוספי מזון לבעלי חיים. כעבור כ-3 שנים הקמתי מפעל לייצור תרופות לשוק הפרטי ובנוסף ייצרנו כמויות גדולות של מוצרים לצבא הגנה לישראל. עם פרוץ מלחמת ששת הימים, המפעל בנתניה הופצץ על ידי מטוסים ירדנים וגרם נזק גדול ו8 עובדים נפצעו. נראה שהאויב הירדני ידע על קיומה של חברת אביק ולכן המפעל הופצץ וניזוקו 8 משאיות שהיו עמוסות במצרכים לצבא. בשנת 1988 החברה נמכרה, המשכתי לנהל אותה 3 שנים ועבדו בה 550 עובדים.

 

כשפרשתי מאביק התחלתי לעסוק בהתנדבויות שונות. במקביל תלמה ילדה את ניר, אורנה, וענת אימא של גלעד. אשתי תלמה למדה באוניברסיטה בתל אביב מיקרו ביולוגיה במקביל גידלה 3 ילדים. גידלנו את ילדינו ברמת אביב ובנינו בית יפה במושבת רמת השרון, המושבה טבלה בירק, פרדסים, פרחים ותותי שדה.

 

ההתנדבות 

לקראת שנת 1983 נכנסתי לשלב הרביעי בחיי: התנדבות, אשר נמשך עד היום. האפשרויות שבחרתי להתנדב בהן היו חבר דירקטוריון באורת ישראל ואחראי על פיתוח בית הספר בארץ, המועצה לישראל היפה, גוף העוסק בתחום התחרותי בין תעשייה יפה לישראל, בתי חולים יפים, ערים יפות בארץ ועוד. בנוסף לכך, אני גם עוזר לקשישים ופעיל בתחום נוסף ברמת השרון העוסק בנוער. יש לי 3 ילדים ו-6 נכדים, כולי תקווה שגם לכם תהיה משפחה יפה חמה וטובה. 

 

"כלניות" – הדיוויזיה המוטסת הבריטית השישית: "כלניות" הוא הכינוי שניתן על ידי אנשי היישוב לחיילי הדיוויזיה המוטסת הבריטית השישית, שהוצבה בארץ ישראל בספטמבר 1945. בינואר אתה שנה התפרסם שירה של שושנה דמארי, "כלניות" (מילים: נתן אלתרמן, לחן: משה וילנסקי)

 

תשע"ו