מאגר סיפורי מורשת

שמי אברהם בן שטרית. סיפור חיי מתחיל במרוקו בספטמבר שנת 1947, שנה לפני קום המדינה. נולדתי בעיר ואזן שנימצאת בצפון מרוקו, אני בן הזקונים, שביעי במספר להורים מרים ומרדכי בן שטרית.

מפת מרוקו והעיר וואזן בצפון

השם שלי הוא אברהם, אני נקרא על שם אח של אימא שלי שנפטר והיה יקר לה מאוד.

בעיר ואזן גרנו במאלח (שזה מעין גטו שבו התגוררו יהודים), שהיה סמוך לרחוב הראשי שבו חיה אוכולוסיה מעורבת של יהודים וערבים.

בית ההורים

הבית של ההורים שלי היה בית עם שלושה מפלסים: קומת המרתף שימשה כמחסן של הסחורה של אבא שלי. אבא שלי היה סוחר של טבק וסיגריות, והיה נעדר ימים שלמים כשהיה יוצא למכור את מרכולתו בכל מרוקו. בקומת הכניסה נמצא המטבח, שם אימא שלי הכינה את המאכלים הטעימים שלה, בנוסף בקומה היתה מקלחת וחדר שירותים. חדרי השינה היו בקומה העליונה.

סבא במרוקו

חיי הקהילה היהודית במרוקו התרכזו סביב בית כנסת, שם היו נפגשים כל היהודים בשבתות וחגים. מלבד זאת ליד בית הכנסת היה בית ספר קטן (תלמוד תורה), שם למדנו כולנו מגיל 3-5 ומגיל חמש למדנו בבית ספר אליאנס (בית ספר צרפתי). אני עליתי לארץ בגיל צעיר (8), לכן לא הייתי מספיק זמן בבית ספר הצרפתי, ולא רכשתי את השפה הצרפתית, כמו אחיותיי.

ליד בית אבי במרוקו

כמו שסיפרתי אנחנו שבעה ילדים במשפחה. שלושה בנים: יוסף, רפאל, ואני אברהם, וארבע בנות: מסעודה, רובידה, פרלה וסימי. המצב הכלכלי שלנו בבית היה די טוב, האחיות שלי שחיו במלאח חיו חיים צנועים. אבא שלי היה סוחר טבק וסיגריות, ואימא שלי היתה תופרת. את בר המצוה שלי חגגו בצניעות בבית הכנסת בגלל שאבי נפטר מספר חודשים לפני גיל הבר מצוה, אז קיימתי את המצווה בכל יום להגיד את הקדיש בתפילה.

עם השנים נפטרו שני אחיי ואחות אחת, וכיום נשארנו שלוש אחיות ואני, ואנחנו בקשר מאוד הדוק, על אף שכל אחד מאיתנו גר באיזור אחר בישראל.

את אשתי רבקה הכרתי דרך חברה של אחותי. בהתחלה הזמנתי אותה לסרט והיה לנו ממש כיף.

השוק בעיר ואזן

צבא

התגייסתי לצבא בגיל 18 בשנת 1965 לחיל השריון והבסיס שלי היה במחנה נתן ליד באר שבע, אני גרתי אז בטבריה. לאחר תקופה בשירות ביקשתי לעבור קרוב לטבריה למקום מגוריי. הועברתי לבסיס קרוב לקריות, אל מחנה כורדני.

בשנת 1967 ביום העצמאות השתתפתי במצעד יום העצמאות בירושלים. כמו כן, השתתפתי במלחמת ששת הימים ובהמשך שירתי בקבע. השתתפתי במלחמת ההתשה בסיני, במלחמת יום כיפור וביתר מלחמות ישראל. שוחררתי משירות בשנת 1995.

הזוית האישית

יונתן: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבא שלי ולתעד את חייו. למדתי דברים גם על העבר וגם על סבא שלי שלא ידעתי עליהם.

סבא אברהם: היה ממש כיף לעשות עם יהונתן את התיעוד וגם לי היה כיף להיזכר בדברים האלה. אומנם יש אירועים שפחות שמחתי להיזכר בהם, אבל באופן כללי היה כיף, לא אכחיש.