מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאן, במסגרת תכנית הקשר הרב-דורי בחרתי לתעד את סיפורה של סבתי, מדלן באסל.

ילדותה של סבתא

סבתא מדלן נולדה בתאריך 19.4.1950 בבית שלה בעיר סאלי במרוקו. אימא שלה בחרה את השם מדלן מכיוון שכאשר היו לה צירים היא ביקשה עוגיות מדלן ובדיוק בזמן שאכלה אותן סבתא שלי נולדה. המיילדת שאלה את אמא של סבתי איך תקראי לתינוקת? היא החליטה לתת לה את השם מדלן, גם על שם העוגיות שאכלה וגם כי המשמעות היא מזל.

סבתא שלי גדלה  בדירה גדולה בבניין עם הרבה שכנים, לסבתא יש עשרה אחים, היא הבת השנייה. סבתא זוכרת שהם גדלו ברווחה גדולה ולא היה חסר להם דבר. לקראת חג פסח אמא של סבתא היתה קונה סירים קטנים וכל הילדים היו מקלפים ומנקים פול והיא היתה מכינה מאכל מסורתי – דג עם פול. אביה של סבתי היה רפד והיתה לו חנות. סבתא זוכרת את ריחות העור, את האופנוע הגדול שהיה לו, עליו היה מסיע בכל פעם ילד אחד. הם אהבו מאד לנסוע לים.

העלייה לישראל

בשנת 1955 כשסבתי הייתה בת 5, משפחתה עלתה לישראל באונייה "אליס". הורידו אותם בחיפה ומשם הסיעו אותם במשאית למושב אליפלט בגליל. יוסי, אחיה של סבתא, היה בן שלושה חודשים.

החיים במושב היו לא פשוטים, משפחתה הגדולה של סבתא גרה בדירת שני חדרים והשירותים היו מחוץ לבית. היה קשה להסתגל לחיים בארץ, לשפה, לתרבות. ממצב שלא היה חסר דבר למצב שאין להם כמעט כלום. לאט לאט אבא של סבתא שלי התחיל לעבוד בבניין והרחיב את הדירה על ידי תוספת של מרפסת שהפכה לחדר נוסף ובנה שירותים בתוך הבית. בארץ נולדו לסבתי שישה אחים נוספים. התנאים היו קשים אך לאט לאט המצב השתפר. סבתי זוכרת שהם גידלו עופות והיו מזריקים לאפרוחים זריקה בכנף כדי לחסן אותם מפני מגיפות. הם שתלו עצי פרי שונים: תפוחים, כרם ענבים, שזיפים ומאחורי הבית גידלו את כל סוגי הירקות: מלפפונים, עגבניות, קישואים, דלעת, חסה ועוד. אימא של סבתא שלי הייתה אוספת את הירקות והפירות בסל גדול ונוסעת לטבריה למכור את התוצרת. בכסף שקיבלה הייתה  קונה בגדים לכל הילדים.

סבתא והאחים שלה למדו את השפה העברית ורכשו חברים. סבתא זוכרת שהיו מקרינים סרטים על הקיר של הבית שלהם וכל המושב היה מגיע לראות. עוד סבתא זוכרת שבתקופת מלחמת ששת הימים לא היו במושב מקלטים, ולכן כל המשפחות במושב חפרו תעלות ליד הבית והן שימשו להתגוננות בעת אזעקות.

אבא של סבתא שלי התחבר עם אנשים מקיבוץ עמיעד והם שלחו לאם סבתי חיילת שתלמד אותה לכתוב ולקרוא בעברית. סבתא למדה בבית ספר יסודי במושב ולאחר מכן בתבית ספר תיכון בצפת. כעבור כמה שנים הם עברו לגור באשקלון לבית גדול עם שטח ענקי, בו גידלו סוס, תרנגולים ונטעו עץ קלמנטינות, עץ תות בר, עץ תאנים ועץ רימונים.

סבתי מדלן התגייסה לצה"ל ושירתה בנח"ל (נוער חלוצי לוחם). ההורים שלה היו דתיים ולא הסכימו לגיוס רגיל ולטירונות ולכן היא שירתה בהתנדבות בקיבוץ ארז. התפקיד שלה היה הוראת קריאה וכתיבה ולימוד השפה העברית.

נישואים והקמת משפחה

בגיל 21 סבתא שלי נסעה עם חברה טובה לתל אביב. הן ישבו במסעדה ושם פגשו בחור נאה ומרשים, רפאל באסל. הם היו חברים כשנה, שהייתה גדושה בנסיעו בקו תל אביב – אשקלון. רפאל נסע לשנה לגנמרק לטייל ולעבוד וכשחזר חיפש את סבתא. סבתא כבר היתה מאורסת לבחור בשם מוטי ואף נקבע תאריך לחתונה. סבתא עבדה באותם ימים כלבורנטית ראשית במעבדת כצט. רפאל הגיע אליה למעבדה וברגע שהיא ראתה את אהוב נעוריה, כל רגשותיה גברו עליה והיא החליטה לוותר על מוטי, למרות מעמדו הכלכלי המבוסס, ובחרה ברפאל הכריזמטי עם הלב הענק על אף שמצבו הכלכלי לא היה מזהיר.

לאחר כחצי שנה, רפאל לקח את סבתי לרבנות באופן ספונטני. היא חשבה שהוא צוחק איתה אך הוא היה רציני מאד. הם נרשמו ברבנות ובאותו ערב היא הודיעה להוריה שהיא מתחתנת עם רפאל. לאחר מפגש ההורים של שני הצדדים נערכה החתונה.

סבתא וסבא גרו באשקלון. כעבור שנה נולדה להם תינוקת יפיפייה בשם קרן (אימא שלי, היום שמה עדי) וכעבור שנה נוספת נולדה הבת מורן. סבא רפאל עבד בתל אביב כמלטש יהלומים והמשפחה עברה להתגורר בתל אביב.

הזוית האישית

סבתא מדלן: התרגשתי לספר לליאן את סיפור ילדותי ומשפחתי. זו היתה הזדמנות לספר פרטים שעליהם מעולם לא דיברנו. התרגשתי מהשאלות של ליאן ומהרצון שלה לחקור את עברי. אני מרגישה שהתכנית קירבה בינינו ונהניתי מאד מהעלאת זכרונות מהעבר.

ליאן: בתחילת התהליך היה מאתגר עבורי להתחבר לעבודה אך כאשר נפגשתי עם סבתא והקשבתי לסיפור שלה, נהניתי מאד. למדתי על החוויות של ילדותה, על האתגרים שעליהם התגברה ועל חייה כעולה חדשה. בזכות התכנית אני מרגישה יותר קרובה לסבתא שלי.