מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, לילך ג'ודית' פליס, נולדה בתאריך 21.9.1965 בבואנוס איירס, ארגנטינה למשפחה יהודיה עם בן ובת. הוריה קראו לה בשם לילך מכיוון שהיא נולדה ביום הראשון באביב (בחלק הצפוני של כדור הארץ) והפרח לילך פורח באביב. אביה, רוברטו, נולד בארגנטינה, ואילו אמה, מריה, נולדה בפולין, אך בעקבות השואה – נאלצה לברוח וכאשר הגיעו לארגנטינה, משפחתה הייתה מאוד ענייה.

הוריה שניהם יהודיים ובעקבות כך נתקלו בהרבה מכשולים לאורך השנים. סבתי למדה בבית ספר לבנות בלבד ובסופי השבוע הלכה לקאנטרי רק ליהודים עם חבריה. בנוסף בילדותה היא השתתפה במספר חוגים שונים. בגיל שמונה התחילה לשחות, בגיל עשר התחילה לשחק כדורסל בנות ובגיל ארבע עשרה הצטרפה לתנועת נוער.

כשהיא הייתה בת שמונה עשרה, הציעו לה מלגה בארץ עם אנשים מדרום העולם. היא החליטה לקחת אותה ולהגיע לישראל. היא למדה כאן בעיקר עברית ותנ"ך במשך חצי שנה ועבדה עוד שלושה חודשים ואחרי זה חזרה לארגנטינה שם היא המשיכה בתנועה והתחילה ללמוד באוניברסיטה. באותן שנים היה מאוד קשה ליהודים בארגנטינה: הגרמנים רצחו וחטפו המון יהודים והיה מאוד קשה לשרוד. כל כמה שבועות אחד מאחיה נאלץ ללכת ולהתחבא רק כדי שלא יתפסו אותם.

לאחר שנתיים אומללות בבואנוס איירס, סבתי נסעה עם כמה מחבריה כמעט את כל ארגנטינה בטרמפים במשך חודש. לאחר מכן הציעו לה עוד פעם משרה בארץ בתור מדריכה והיא לקחה אותה, שוב. כשהגיעה לכאן היא גרה במגן מיכאל, ושם גם סבא שלי, ראובן, גר. הם נפגשו בעבודה, סבתא שלי בתור מדריכה וסבא שלי בתור מלווה נשק. כשסיימה את התפקיד חזרה לארגנטינה ובנתיים המצב הספיק להחמיר, כך שנאלצה לברוח חזרה לארץ. כשהגיעה, התחתנה עם סבא שלי והם ילדו את אימא שלי, מעיין. לאחר שנה שלושתם עברו לבית קשת, הקיבוץ בו הם גרים עכשיו.  בנתיים התחילה ללמוד חינוך וגם קצת יותר עברית. כשסיימה ללמוד היא פתחה את הפעוטון הראשון בקיבוץ ועבדה בו. לאחר מספר שנים נולדו גם נועה ואדווה, אחיותיה של אמי. בשנת 1991 הוריה של סבתא שלי עלו לארץ אך לא ידעו עברית, ובאותן שנים התקיימה גם מלחמת המפרץ, אז הם עברו לגור ביחד איתם. בסוף המלחמה הוריה חזרו לביתם, והכל חזר לשגרה. כך עד שבשנת 2000 לילך וראובן החליטו להתגרש, וסבתא שלי עברה דירה. אחרי בערך שמונה שנים סבתא שלי פגשה את אוריאל, בן זוגה. כיום לסבתא שלי יש שבע נכדות, ואני הגדולה מכולן, ומשפחה גדולה ומאושרת.

אני וסבתי לפני עשר שנים

הזוית האישית

עמית: מאוד נהניתי מהתיעוד עם סבתי, למדתי עליה וגם בכללי על המדינה המון דברים חדשים ומאוד מעניינים.