מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתי יוכבד בעיר חדרה

יוכבד עם הקבוצה במפגש מיהו מנהיג בעיני?
יוכבד בגן הילדים בגרמניה בעיר לכפלד.
ילדותה ובגרותה בשכונת גבעת אולגה

בשנת 1949 הגענו לארץ באניית העצמאות, והושיבו אותנו במחנה בפרדס חנה. לאחר שנה התיישבנו בשכונת "גבעת אולגה" ואיתנו הגיעו עולים חדשים מעדות שונות כגון: אשכנזים, מזרחיים, מרוקאים, עיראקים, תימנים ועוד. התחלנו להתערבב עם כל העדות. גדלנו אתם יחד, שחקנו אתם וביקרנו האחד אצל השני בבית ובכלל לא משנה היה מאיפה הם באו?. חשוב לציין שאז חיינו בלי גזענות ובלי מחלוקות. כל הילדים חיו ביחד לא משנה מאיזו עדה. בבית הספר, בנוסף למקצועות החובה, למדנו גם מוזיקה עם מורה ששמו היה אהרון אוטו גרוניך שהוא אביו של שלמה גרוניך שהלחין את השיר וכתב את המילים של המנון חדרה.

המנון העיר חדרה – לחן אוטו גרוניך

פעם בשבוע בכיתתי, היה לנו שיעור מעגל יכול עם המחנך שלי ושמו היה קלמן. באחת הפעמים, שהייתה הגרלה (כמו הגמד והענק), המורה שלי הוציא את הפתק עם שמי והיה צריך לקנות לי מתנה, אז הוא קנה לי אטלס מקצועי שהשתמשתי בו גם בלימודי בתיכון (חשבתי לציין את זה מכיוון שעקב הזמנים הקשים, הוריי בשום אופן לא היו יכולים אפילו לחלום לקנות לי אטלס שכזה).

כשקצת גדלנו, היו תנועות נוער. היינו הולכים ל"נוער העובד" ושהיו דברים יותר מעניינים, הלכנו ל"שומר הצעיר". באולגה היו המון פרדסים, ובפרדסים יש גומות ושם פורחים רקפות. אז הלכנו (הכוונה היא אני וחברי) לפרדסים וקטפנו תפוזים. ופעם לא היה חוק שאסור לקטוף פרחים אז הלכנו לקטוף אותם. את כיתה ח' סיימתי בבית הספר "אור לטף" במחזור הראשון. לאחר מכן, הלכתי ל"תיכון חדרה". בגיל 17, התקבלתי לבית ספר אחיות שהיה מוסד לאנשים חולים, מבוגרים "שער מנשה" והיום הוא בית החולים הגדול ביותר לחולי נפש בארץ. המשכתי לעבוד כאחות בבית חולים שכיום נקרא "שוהם" שהיה שייך בעבר למלב"ן.

כשסיימתי את בית ספר לאחיות, הייתי צריכה להתגייס לצה"ל אבל הורי היו עולים חדשים ודעתם הייתה שנערה לא תתגייס לצבא, ומכיוון שבזמנו היה לי חבר, אז הורי החליטו שאתחתן עם החבר. גם אחרי הנישואים המשכתי לגור באולגה והיא התפתחה מאוד. באולגה ילדתי שלושה ילדים, שמותם היו יורם, זיוה ורחל.

בשנת 1968, עזבנו את אולגה ועברנו לגור בבית ב"ויתקין", חדרה. בשנת 1974, נולדה הבת הרביעית ושמה לימור. בשנת 1980 התגרשתי ולאחר מכן הכרתי בן זוג אחר ואיתו בניתי בית חדש. המשכנו לגור ברוחב ויתקין 10.

תמונה 1
סבתי יוכבד ובעלה משה מלאכי עם הוריי ואחיי.

הבית בחדרה

שנת 2010  היתה עבורי שנה קשה בה קרו  בביתנו מקרים בעלי נזק חמור למבנה הבית:

הסיפור הראשון – מאחורי הבית שלנו היה נחל, ובכל חורף הנחל עלה על גדותיו מפני שכל המים מהגשם של חדרה ושל בית אליעזר התנקזו בנחל הזה. באחת הפעמים הייתה הצפה וכל הבתים שהיו ברחוב ותכולות הבתים, ניזוקו מהבית כולל דברי החשמל, הביגוד, הריהוט, הכל נהרס.

הסיפור השני – במשך תקופה של שנה (מההצפה) התחילו להופיע סדקים מאוד רחבים בקירות הבית וגם הרצפה החלה לנטות לכיוון אחד ושמנו מתחת למיטות בחדר השינה בלוקים שיישרו את המיטה. המצב הלך והחמיר ופנינו לעירייה שיבואו לבדוק מה קורה בבית והעירייה החליטה שאנחנו בסיכון גבוה ושאנחנו חייבים לעזוב את הבית – כמה שיותר מהר. נציגי העירייה החליטו להרוס את כל הבית ואנחנו היינו חייבים לעבור לגור בשכירות (על הבית שלנו שנהרס לא קיבלנו שום פיצוי מהעירייה).

הזוית האישית

התלמידים: בן אזולאי,יועד אלגריסי, יובל אלרון, הילה אליהו

יוכבד היקרה, נהנינו להקשיב לסיפורים המעניינים על עברך. למדנו ממך המון ואנו מאחלים לך הצלחה בהמשך. תודה על זה ששיתפת אותנו בדברים אישיים ומרגשים שלך. את אישה מדהימה ולמדנו ממך המון.

בהערכה, נכדך בן אזולאי והחברים: יועד אלגריסי, יובל אלרון והילה אליהו.

מילון

שכונת "גבעת אולגה"
גבעת אולגה היא שכונה במערב העיר חדרה השוכנת על חוף הים התיכון. השכונה הוקמה בשנת 1949 וקרויה על שם אולגה חנקין, אשת גואל אדמות חדרה יהושע חנקין ומנשות העלייה הראשונה. גבעת אולגה גובלת ברצועת חוף מצד מערב ובכביש החוף מצד מזרח. מצפון ומדרום השכונה מוקפת בשכונות החדשות קדמת-ים מצפון ועין הים מדרום. במרחק קצר מהשכונה ישנן שמורות טבע, כאשר מצפון נמצאת שמורת הטבע-נחל חדרה ותחנת הכוח ומדרום שמורת טבע חוף גדור.

ציטוטים

”בילדותי חיינו בלי גזענות ובלי מחלוקות, כל הילדים חיו ביחד לא משנה מאיזו עדה.“

הקשר הרב דורי