מאגר סיפורי מורשת

שמי מאיר, אני משתתף השנה במססגרת תכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתי, גיטה כהן.

סבתי גיטה נולדה בתרודאנט שבמרוקו ב- 10 באוגוסט 1949. השם המקורי שלה במרוקו היה יקוט (פירושו פנינה) וכשהיא הגיעה לארץ היא קיבלה את השם העברי גיטה. ההורים שלה, חיים ועליזה, גם נולדו וחיו במרוקו בתרודאנט.

ילדות

משפחתה של סבתי חיה בשלום עם העם המרוקאי, היא למדה בבית ספר מעורב עם יהודים ומרוקאים ביחד, בבית הספר היא למדה גם בשפה הערבית וגם בצרפתית. בשעות הפנאי שלה היא הייתה משחקת משחקים כמו: חבל, קלאס וחמש אבנים.

סבתא שלי והמשפחה שלה היו חלק מהקהילה היהודית בעיר תרודאנט. בתוך הקהילה היו יחסי שכנות טובים אחד עם השני. ההורים שלה התקשו לפרנס את המשפחה ולכן היא מספרת כי הייתה לה ילדות קשה.

סיפור העלייה

סבתא שלי והמשפחה שלה קיבלו התראה פתאומית של 48 שעות כי עליהם לעזוב את הבית שלהם לשם עלייה לישראל. הם היו חייבים לעזוב מהר משום שהשלטונות המרוקאים רצו שהיהודים יישארו במרוקו, בגלל שהיה להם טוב איתם והיה להם מסחר איתם.

לאחר 48 השעות הגיעו אוטובוסים כדי לאסוף אותם והם עזבו. הם יכלו לקחת רק דברים קטנים שנחוצים למסע, כמו בגדים. האוטובוס הסיע אותם מתרודאנט שבמרוקו לקזבלנקה, משם באונייה לגיברלטר, משם הם טסו לאיטליה ומאיטליה הם עלו על אוניית "מולדת" לארץ. בסך הכל סבתי זוכרת כי זו הייתה חוויה מטלטלת מאוד, לעזוב ולמכור את הבית כדי לעבור למקום לא מוכר, אך גם חוויה מרגשת, חיובית והרגשה של הגשמת חלום להגיע לארץ. בסופו של דבר סבתי והמשפחה שלה הגיעו לארץ ביוני 1963.

ההסתגלות לארץ

כשסבתי והמשפחה שלה הגיעו לארץ הם קיבלו צריף בבית שאן. בהתחלה היה להם קשה משום שהם לא היו רגילים לצריף אלא לבית, כמו שהיה להם במרוקו, אך עם הזמן סבתי והמשפחה שלה התרגלו והסתגלו לחיים בצריפים. סבתי והמשפחה שלה גרו בצריף שלוש שנים עד שהעבירו אותם לבתים.

כשהיא הגיעה לארץ היא הלכה ללמוד עברית בבית הספר בכיתה ג', אבל סבתי לא הבינה שום עברית כי פיספסה את כיתות א' ו-ב'.

סבתי התחתנה בגיל מוקדם, בגיל 19, עם סבא שלי מאיר שהיה חייל ששירת באזור בית שאן, איפה שסבתי והמשפחה שלה גרו וכך הכיר אותה. הם התחתנו בשנת 1968 והביאו ארבעה ילדים לעולם. כיום לסבא וסבתא שלי יש תשעה נכדים (אני אחד מהם) ושלושה נינים.

החיים של סבתי היום

בשנת 2010 סבא וסבתא שלי טסו למרוקו לטיול שורשים איפה שסבתי גדלה כילדה. בטיול סבא וסבתא שלי הגיעו עד לבית עצמו בו סבתי והמשפחה שלה עזבו 47 שנים לפני הטיול, גילו שהוא עדיין קיים.

כיום סבתי מארחת את כל המשפחה שלנו כל שבועיים בארוחת שבת חוויתית ומגבשת. סבתי מאוד אוהבת לבשל ולטייל בעולם עם סבי.

הזוית האישית

מאיר הנכד המתעד: נהניתי מאוד לראיין את סבתא שלי, למדתי עליה הרבה דברים חדשים ומעניינים. אני שמח שעשיתי את התכנית כי זכיתי ללמוד ולהכיר את סבתא שלי הרבה יותר טוב.