מאגר סיפורי מורשת

שמי אושרי ביברמן ואני אספר לכם את הסיפור של סבתא שלי.

סבתי מצד אמי, שמה שפרה (שורה), נקראה כך על שמה של סבתא רבתא שלה. בזמן מלחמת העולם השנייה ההורים של סבתי חיו במולדובה. בזמן זה הגרמנים כבשו את מולדובה ושלחו את משפחתה של סבתי לקזחסטן. האנשים שנשארו שם וגם אלו שלא הספיקו להגיע לקזחסטן, נותרו בידי הנאצים שהתחילו להתעלל בהם. התעללות הנאצים התבטאה בכך שאנשים נקברו בעודם חיים.  אחת מקרובות המשפחה של סבתי – החביאו אותה במקלט וכך היא נותרה בחיים (היחידה שניצלה). סבתי סיפרה שעוד כשלושים אנשים נדחפו לבור גדול ונרצחו מיריות הנאצים. זאת ועוד: בכפר בו גרה סבתי היה רב גדול, וכאשר הנאצים הגיעו, לקחו את הרב בזקן וגררו אותו בכל רחבי הכפר עד שזקנו נתלש.

ההורים של סבתי חיו בזמן מלחמת העולם השנייה ועבדו במפעל בו תפרו מדים לחיילים, הם עבדו כל יום 14 שעות. יום אחד הגיע מפקד הצבא וקרא בשם משפחתם של הורי-סבתי. קריאה זו הלחיצה והבהילה אותם מאוד, כי לא ידעו למה לצפות. הגיע המפקד והסביר להם שהם העובדים הכי טובים שתפרו בגדים חדשים, ועל כך יתוגמלו באוכל ומדליות ואמר להם תודה על כך שהם עובדים ומשקיעים כל כך הרבה.

סבתי נולדה במולדובה בתאריך 8 למרץ 1947. בת בכורה להוריה, להם ארבעה ילדים. כל ארבעת הילדים חונכו וגדלו במולדובה בעיר מרקולשט, כולם קיבלו חינוך דומה והלכו לאותו בית הספר. גן ילדים לא היה ולכן, החינוך הראשוני נעשה בבית. בהמשך סבתי למדה בבית ספר למוזיקה בו למדה וניגנה על כינור. סבתי אהבה מאוד לנגן על כינור ועשתה זאת גם בשעות הפנאי כתחביב.

הבית שבו גדלה סבתי היה בית אבן גדול ובו שמונה חדרים לשש נפשות. בסביבת הבית היו סופרמרקט, קולנוע, מפעל ובית הספר בו למדה. בנוסף ללימודי המוזיקה והכינור, סבתי למדה הוראת רוסית ועסקה במקצוע כ-18 שנים כשעוד גרה במולדובה. עם עלייתה ארצה הפסיקה לעסוק בהוראה וגם במוזיקה. כאשר הגיעה ארצה החלה לעבוד כפועלת ייצור במפעל לשקיות ניילון.

סבתי הכירה את סבי במולדובה והם נישאו בשנת 1977. סבתי הייתה בת עשרים ושמונה ביום נישואיה. חתונתם של סבי וסבתי נחגגה באופן אינטימי וצנוע במסעדה עם חברים קרובים ומשפחה מצומצמת. שם המשפחה המקורי של סבתי היה זיידמן והוא שונה לאחר נישואיה עם סבי לשרגוב שמקורו מדורות קודמים.

בהיות סבתי בת שלושים נולדה אמי ולאחר מספר שנים נולד דודי. היום סבתי בת שבעים ושלוש. ויש לה חמישה נכדים ונין אחד.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר אורט שרת נצרת עילית, התש״ף. התכנית התקיימה בהנחיית המורה שמואל ליידרמן.