מאגר סיפורי מורשת

שמי פנינה למשפחת לקס, נולדתי בתאריך 14.2.1951, בבית חולים רמב"ם בחיפה. כל משפחת אמי נולדה בצפת, כאשר הדור הראשון הגיע מרומניה. כך שכולם מצד סבתי, ששמה מרים למשפחת גולדברג הם ילידי הארץ. אני דור תשיעי בארץ מצד אמי ששמה נחמה לקס ז"ל למשפחת גולדברג (משפחה דתייה). עם התבגרותה של אימי, היא עזבה את צפת ועברה לגור בתל אביב יחד עם אחותה כאשר היא חזרה בשאלה, כלומר "הפכה" להיות אדם חילוני שומר מסורת.

סבתי המשיכה לחיות בצפת כאשה דתית, כאשר שבעת ילדיה הפכו להיות אנשים חילונים. ביקרנו אותה לעתים קרובות בעיקר בחגים כי חגגנו את החגים כהלכתם ובעצם שמרנו על הרוח הדתית ששררה בבית סבתי בצפת. אבי, ששמו זולטן לקס ז"ל נולד ברומניה. הוא היה ניצול שואה כך שאני, פנינה, דור שני לשואה.

לאחר המלחמה אבי עלה לארץ והגיע לעיר תל אביב ושם הכיר את אימי שנישאו זה לזה ועברו לגור במחנה כורדני ליד הקריות. עם לידתי, הוריי ז"ל, עברו לגור בקריית ים ג', ולאחר מכן לקריית ים ב'. למדתי בבית ספר יסודי שנקרא "זבולון", כאשר בזמנו למדו בבית הספר היסודי מכיתה א' עד כיתה ח'. בשנים הראשונות של בית הספר היסודי למדנו במשמרות – חלק למדו בבוקר וחלק למדו אחר הצהריים כי לא היו מספיק כיתות לימוד כפי שיש כיום.

סבתא פנינה בגיל שנתיים

קריית ים הייתה מוקפת בעבר חולות. בזמנו לא היו מחשבים ולא הייתה טלוויזיה וכו', כך שאחרי בית הספר היינו הולכים לשחק בחולות, משחקי כדור, קפיצה בחבל בגומי וכו'. נהנינו מאד מכל רגע. את שנות התבגרותי כתלמידה בתיכון למדתי בבית הספר "רודמן". לאחר מכן התגייסתי לצה"ל, תחילה שירתי בנח"ל בהיאחזות דקלה בסיני ולאחר מכן עברתי לשרת בחיל האוויר ב"אל עריש " בסיני. הייתה לי תקופה נהדרת כחיילת.

עם סיום הצבא למדתי באוניברסיטת חיפה תנ"ך, לשון ותעודת הוראה. במשך ארבעים שנה הייתי מורה בתיכון בקריית שמונה, במוסד חינוכי "גלבוע" של השומר הצעיר, בבית אלפא ובשלב מסוים "גלבוע" התאחד עם "גאון הירדן" נווה איתן. נהניתי מכל רגע. למרות היותי בפנסיה אני רואה עצמי כמורה כי ההוראה עבורי היא ייעוד חיי.

רגע מכונן בחיי

הרגע המכונן בחיי התרחש בשנת 2010 בהיותי מורה בנווה איתן. מבית ספר יוצאים למסעות בפולין. בשנת 2010 החלטתי להצטרף למסע זה. מסע זה היה חשוב לי בהיותי דור שני לשואה ומשום שלא הייתי מוכנה להקשיב לאבי ניצול שואה על התלאות שעבר. מאוד קשה היה לי לשמוע את הזוועות שעבר אבי ז"ל. האדם היחיד שהיה מוכן להקשיב לו הייתה בתי, דנה, אמו של נכדי אושר. ביום השואה בתי, דנה, נהגה להביא את אבי לבית הספר כדי שיספר את הזוועות שעבר. כעת לאחר מותו (20 שנה למותו), החלטתי להצטרף למסע כדי ללמוד על התלאות ועל הזוועות שעבר שם אבי, סבא רבא של נכדי, אושר. יצאתי למסע יחד עם תלמידיי, כאשר אנחנו עוברים באושוויץ בירקנאו, טרבלינקה, ובמקומות נוספים. במסע זה ניסיתי להכיר את מה שחווה אבי. המסע היה קשה לי, אבל בדרך זו סגרתי מעגל עם אבי ועם משפחת אבי, שנכחדה בשואה ורשומה ב"יד ושם".

הזוית האישית

הנכד אושר: למדתי דברים חדשים על סבתי. נהניתי מאד לשתף פעולה יחד עם סבתי ולשמוע את סיפור חייה.