מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור חייה של סבתא עליזה.

סבתא עליזה ואני
סבתא בילדותה
זיכרונות ילדות בחיפה.

לסבתא שלי קוראים עליזה מרקדו, היא נולדה בארץ ב1945, וגדלה בחיפה עם הוריה וששת אחיה ואחיותיה.

סבתי נקראה עליזה על שם סבתה, ומשמעותו שמחה. הכינוי שלה הוא ליזה, ושמה לפני הנישואים היה בינטו.

היא אומנם נולדה בארץ והשפה שדיברה הייתה עברית, אבל ההורים שלה דיברו ערבית, זו הייתה שפת האם שלהם. הם עלו ארצה ועדיין לא ידעו עברית טוב אז הם דיברו בערבית והילדים ענו בעברית.

סבתא גדלה בחיפה ויש לה הרבה זיכרונות ילדות. במיוחד היא זוכרת אירוע  קשה שקרה לה. היה להם לול גדול של יונים ותרנגולות על הגג. הם היו משחקים שם הרבה. יום אחד הם  עלו בסולם מעץ, שהיה שם, ושיחקו ביחד, כל אחיה ואחיותיה.  בשלב מסוים סבתא שלי קפצה ממקום למקום, ולא שמה לב שהיה שם חוט ברזל, ששימש פעם לתליית כביס כביסה. היא נפלה על החוט והוא  נכנס לה לפה, ומשך את כל החלק העליון של הלסת והשיניים. כמובן שכולם נבהלו מאוד, תוך כדי צרחות היא רצה ישר לאמא שלה. אמה בחוכמתה ראתה את המצב, וישר יישרה לה בחזרה את החלק למקום הטבעי. הן מיהרו לרופא השיניים והוא בכלל לא הבין למה הן באו. תוך דקות החניכיים התאחו מחדש ולא היה צורך בטיפול.

השכונה בה גדלה הייתה בחיפה, ליד שוק תלפיות, ושם כולם חיו יחד סלוניקאים, ספרדים, מרוקאים, אשכנזים, אנשים מכל העדות, כולם חיו כמו משפחה אחת גדולה. הדלת תמיד הייתה פתוחה, אנשים נכנסו ויצאו, ביקרו אחד את השני ועזרו אחד לשני. הם חיו כמו בקיבוץ, כולם חיו ביחד בקהילה בה אוהבים ומקבלים את כולם. השכונה הייתה מעורבת. זה היה בתחילת קום המדינה, היו הרבה ערבים שעזבו ויצאו מהשכונה, אבל היו  שנשארו. הרוב היה יהודי, אבל היו גם ערבים. סבתא מתארת  שהיה קשר מצוין. קשר חם, הבתים היו פתוחים, הם היו מתארחים אצל אחרים, ומארחים בשמחה את השכנים. אם למישהו היה אירוע משמח, או חלילה עצוב, כל השכונה הייתה מתגייסת לעזור לו בהכנות.

אמא של סבתא הייתה בבית, היא טיפלה בשבעה ילדים. היא לא הייתה מסוגלת לצאת  לעבוד, גם לא היו הרבה אפשרויות.

לרוב הגברים היו יוצאים לעבודה, מי שעבד ביום היה מקבל כסף וקונה אוכל. ככה זה היה בתחילת דרכה של המדינה. אבא של סבתא היה צורף, הוא עבד הרבה עם נחושת וזה היה מקובל באותן שנים.

סבתא אהבה לטפל בתרנגולות, לשחק חמש אבנים, חבל, תופסת, מחבואים, דמקה ודומינו. לרוב הייתה מבלה את זמנה במשחקים עם האחים והאחיות שלה. כששיחקו משחקי חוץ היו יוצאים לחצר, או לגגון, ומשחקי קופסא, שיחקו רק בתוך הבית. הם  גרו בבניין שהיו בו חדרים, חצאי חדרים, וחצאי חצר בלי גג, כך שלמעשה הייתה חצר ענקית.

זיכרון נעים של סבתא הוא שכל יום חמישי, לאחר מקלחות וארוחת ערב,  כולם היו מתכנסים, ואבא שלה היה מספר סיפורים עם מוסר השכל, הם היו מקשיבים בסקרנות רבה.

סבתא למדה בעירוני א' שבחיפה, ובנוסף למקצועות הרגילים לימדו תפירה ונגרות.  סבתא אהבה במיוחד תנ"ך ותפירה. לביה"ס היו מגיעים עם תלבושת אחידה, והכללים היו ברורים. מורה שסבתא זוכרת, היה המורה לספורט. הוא לימד המון שנים, ובעצם לימד את כל האחים. היה קטע נחמד שאחרי הרבה זמן, סבתא פגשה אותו בחתונה של חברים.

אירוע מרגש מהגיל הזה שזכור לסבתא היה הצגה בביה"ס על שלמה המלך. סבתא קיבלה את התפקיד הראשי, והייתה שלמה הם ביימו את משפט שלמה המפורסם. אירוע פחות נעים, שהיה בגיל הזה, היה שדודה אהובה מאוד, שהייתה כמו אמא בבית נפטרה, זה העציב מאוד את סבתי.

את מסיבת בת מצווה חגגה בצניעות בביתה. כך היה נהוג בימים האלה,  היא הזמינה את חברי הכיתה לבית והם שרו ורקדו ועשו שמח.

מקום העבודה ראשון היה מיד אחרי הלימודים, במפעל שבו היו מייצרים חולצות לחיילים, ולכל מיני מוסדות. בהמשך סבתא עבדה בחנות בגדים באתא. את מקצוע התפירה רכשה בארץ. סבתא אהבה את המקצוע עוד בתקופת בית הספר. היא נהנתה לתפור ולייצר בגדים ועדיין טובה מאוד בזה. היא עסקה בתפירה כעשר שנים, ובהמשך עברה למכירת ביגוד או תכשיטים. לאחר שפרשה מעבודתה כתופרת, סבתא מתעסקת מעט מאוד בתפירה, ו לצרכי המשפחה בלבד.

את סבא היא הכירה ממש במקרה. היות והיא ידעה גם עברית וגם ערבית, היא עזרה רבות לעולות חדשות. אחת מהן הפכה להיות חברה שלה. יום אחד היא ביקשה מסבתא, לעזור לה בביקור אצל דודתה עם השפה. סבתא הסכימה והן הלכו. הדודה הייתה אמא של סבא. באמצע הביקור, סבא חזר  הביתה מהעבודה. סבתא מתארת שמיד הרגישה משהו בלב, אבל כמובן לא עשתה עם זה כלום. יום אחרי הוא שלח הודעה דרך החברה, והזמין אותה להצטרף לחתונה אליה היה מוזמן. סבתא הצטרפה אליו ומשם הדברים התפתחו.

הם התחתנו בשנת 1963 כשהיא הייתה בת שמונה עשרה. החתונה הייתה שמחה מאוד. הגיעו אורחים רבים, והיו שירים וריקודים.

כשהייתה בת עשרים ושתיים, נולד בנם הבכור, ואחריו שתי בנות ועוד בן. אמא שלי היא הילדה השלישית. היום יש לסבתא ולסבא, שמונה נכדים ונכדות. בימי שגרה, לא בקורונה אנחנו מגיעים לבקר בתדירות גבוהה. סבתא בעיקר אוהבת לשחק אתנו במשחקים, כל גיל והמשחק המתאים לו.

החגים חשובים מאוד לסבתא וזו מסורת משפחתית להתאסף כולם יחד סביב השולחן, במיוחד בראש השנה ובפסח, ולעשות את החג כהלכתו. סבתא מכינה הרבה מטעמים והמפגש מרגש מאוד.

בימי שגרה סבתא עושה הליכה כל בוקר או הולכת לחוג פילאטיס בקאנטרי. כשהיא חוזרת, היא מתחילה לבשל ולאפות, ולאחר מנוחה קלה היא מבלה את אחה"צ עם סבא במשחקי קלפים או שש בש.

תקופת הקורונה הייתה פחות נעימה, כי נאלצו להיות רוב הזמן בבית. סבתא יצאה רק להליכות בבוקר ומעט לקניות.

מאכל אהוב של סבתא עליזה הוא תבשיל חצילים עם בשר:

המתכון – מכינים בנפרד את הבשר הטחון, עם כל התיבול שאוהבים, בצל ופטרוזיליה.

בנפרד פורסים את החצילים לפרוסות.

מחברים עם ביצה ופרורי לחם את החציל עם הבשר ויוצרים טבעות

מסדרים יפה בסיר, ומוסיפים רוטב עגבניות מתובל, ומבשלים כשעה על אש נמוכה.

בתאבון!

הזווית האישית

סבתא עליזה: זה היה מאוד מרגש לעשות את העבודה ביחד, הריאיון החזיר אותי אחורה לגיל הילדות, ונזכרתי בכל החוויות המשמעותיות שהיו לי עם הוריי ואחיי. ההתרגשות הגדולה הייתה לספר אותן לנכד שלי, שנמצא בגיל דומה, לחוויות שעלו, וזה העצים את ההתרגשות. אני שמחה שזכיתי לקחת חלק בתוכנית הקשר הרב דורי. נהניתי מאוד.

הראל: היה לי מאוד מעניין לשמוע, ולהיחשף לסיפורים הישנים של סבתא. כך למדתי להכיר אותה טוב יותר , ונהניתי מאוד .

מילון

צורף
בעל מלאכה שמעבד מתכות אצילות כמו כסף וזהב לשם ייצור תכשיטים.ויקיפדיה

ציטוטים

”כולם חיו כמו משפחה אחת גדולה. הדלת תמיד הייתה פתוחה, אנשים נכנסו ויצאו, ביקרו אחד את השני ועזרו אחד לשני“

הקשר הרב דורי